מפחד לחיות ולא מצליח למצוא את עצמי, כבר לא יודע מה לעשות

אני לא ממש בטוח איך לתאר בדיוק מה עובר עליי, אז אני פשוט אתחיל לשפוך ומקווה שזה יעבוד...
אני בן 23, וכבר לפחות 10 שנים (שזה הכי רחוק שאני מסוגל לזכור למעט פה ושם אירועים בודדים) שאני סובל מבעייה של לחץ וחרדה.
בתחילה, למיטב ידיעתי, זה בא לידי ביטוי בעיקר בלימודים, ובשלב מסוים מצאתי דרך להשתפר בלימודים על אף הלחץ שלא באמת עבר.
לאחר מספר שנים, הוצאתי רישיון נהיגה (לא מרצוני אלא כי ההורים דחפו), ומאז שהוצאתי אותו אני לא מסוגל לנהוג כמו שצריך, אלא נוהג רק פעם בכמה חודשים כשבאמת מכריחים אותי, בעיקר כי הלחץ לפני שאני צריך לנהוג מתעצם.
בשנים שעברו מאז (או אולי זה כבר היה ככה מההתחלה), נאלצתי להתמודד עם מצבים רבים, חלקם מלחיצים יותר חלקם פחות, שבסופו של דבר עברתי אותם אבל לא באמת התגברתי על הפחד והלחץ.
בשלוש השנים האחרונות חלה התדרדרות מסוימת במצב, התחלתי להיכנס לדיכאון והמחשבות השליליות לא הפסיקו להגיע, למרות שהיו רגעים הפוכים לגמרי שהייתי באופוריה מוחלטת. התחלתי לאבד אמון בעצמי שאני אוכל להתמודד עם השדים הפנימיים שלי ולהפוך להיות מי שאני רוצה להיות.
אני מודע במידה מסוימת לבעיות שיש לי (ביטחון עצמי נמוך, חרדות, לחצים, פחדים, מחשבות שליליות, מחשבות שקריות) ואני מאמין שאני יודע מה אני רוצה להשיג (התמונה הגדולה), אבל בסופו של יום אני לא מצליח להתגבר על הבעיות ולמצוא את הדרך להתגשמות הרצונות.
בנוסף לזה, באותה תקופה של עשר השנים, התגבשה בי האמונה שאני נמשך יותר לגברים, אבל לא התנסיתי (לא עם גבר ולא עם אשה), ואני לא יודע אם זה באמת הנטייה המינית שלי או פשוט תוצאה של חוסר ביטחון עצמי ושכנוע עצמי, ונראה לי שאני די פוחד לדעת את התשובה (וכמובן שלא הייתי מסוגל לספר על ההתלבטות הזו לאנשים).
במשך כל התקופה ניסיתי לטפל בעצמי בבעיות בדרכים שונות, אבל שום דבר לא החזיק לאורך זמן, ובשנתיים האחרונות היו לי מחשבות לפנות לעזרה מקצועית, אבל מהר מאוד לאחר שכבר החלטתי שאני אפנה, השתנתה דעתי ולא הייתי מסוגל להתחיל.
לסיכום, המצב כיום הוא שאני בפחד מתמיד מהחיים, עם לחצים לא פרופרציונליים ורגעים לא מעטים של דכאון, בלי יותר מדי חברים או חיי חברה, בלבול בכללי ובנטייה המינית בפרט וקושי להחליט החלטות (וגם כשאני מחליט, אני מתחרט לרוב די מהר).
לפעמים אני מרגיש כאילו אני כבול בתוך מעין חומת מגן שמונעת ממני לחיות כמו שצריך, וכל פעם שאני מנסה לעשות צעד כדי לשבור אותה, אני נכשל וחוזר לנקודת ההתחלה, ורק נכנס ליותר דיכאון שאני ממשיך לבזבז את החיים שלי ומפספס שנים.
אני יודע שהיחידי שיכול לשפר את המצב הוא אני, אבל אני לא מצליח ואולי זה אומר שאני לא חזק מספיק נפשית...
מקווה שלא חפרתי יותר מדי ואודה אם מישהו יוכל לעזור לי בצורה כלשהי :)