אני באמת אובדת עצות. אני ואימא שלי מעולם לא הסתדרנו כמו אימא ובת שמסתודדות והחברות הכי טובות בעולם. היא כן אוהבת אותי ואני אותה ואנחנו כן מדברות אבל המון פעמים אני מוצאת את עצמי רבה איתה כי או שהיא לא הבינה אותי בכלל, או שהיא הוציאה עליי עצבים סתם (ואני בת יחידה ככה שברגע שאנחנו לבד בבית, במכוון או לא במכוון אני סופגת הכל) וכן, לא אומרת שאני טלית שכולה תכלת, יש פעמים שאני לא בסדר פה ושם אבל כשאני רוצה להבהיר איתה עניין כלשהו במקום להבין מה הנקודה שלי כל שיחה שלנו מסתיימת ב"סבבה, אז הכל רע, אני לא אגיד יותר כלום." מצידה. כל פעם אני חושבת שהפעם, זהו, אני אצליח להסביר לה את עמדתי והיא תבין ויהיה בסדר וכל פעם מחדש אני חוזרת לחדר ובוכה כמה דקות כי אני מרגישה שאני פשוט מאבדת את אימא שלי בצורה הזו.
אבא שלי עשה איתה שיחות ואחרי כמה זמן היא לפעמים כן מבינה שהייתה לא בסדר וחוזרת אליי מתנצלת ואומרת שהיא אוהבת אותי ולא התכוונה. אבל עד כמה זה שווה כשאני יודעת שאחרי ההתנצלות הזו יבואו עוד 15 ויכוחים כאלה שאני לא יודעת מאיפה הם יבואו לי פעם הבאה? הרי כמה אפשר כבר להסביר ולנסות להאיר את עיניה למצב?
אני מבינה שלפעמים יש תקופות לחוצות, נסיבות ולא יודעת מה, אבל נמאס לי שאני תמיד סופגת הכל. נמאס לי שאי אפשר לנהל איתה שיחה נורמלית ונמאס לי שלא משנה מה אני אגיד היא לא תבין וזו אימא אחרי הכל וזה פאקינג כואב לי. אני בת 22 והתקופות היחידות שאני זוכרת שיותר הסתדרנו זה כשלא הייתי בבית על בסיס יומיומי, למשל כשהייתי בצבא. אבל כרגע לצאת מהבית זו לא אופציה בכלל.
אני לא בטוחה שאצליח למצוא פה את התשובות לאיך כדאי לי לפעול להבא אבל אני מנסה. אולי אחת העצות שלכם תעזור לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025