אני חרדי ורוצה להתגייס לצה''ל, איך לספר לכולם?

שלום. אני ילד חרדי שלומד שכיום לומד בישיבה. מאז ומתמיד לימדו וחינכו אותי להיות אנטי-ציוני. אני אסכם לכם בקצרה את החינוך המעוות שחונכתי בו מגיל צעיר ועד היום, לצערי הרב: ממשלת ישראל = ממשלת זדון. צה''ל = כופרים רשעים שרוצים להשמיד אותנו. חילונים = כופרים, רשעים, ובעיקר בעיקר מסכנים. הציונות = כפירה שרוצה למוטט את היהדות. מזרחיסטים (חובשי כיפות סרוגות) = אנשים שאינם יהודים, אנשים שהדת בשבילם לא שווה כלום. אני יכול להביא לכם עוד אלף ואחד דוגמאות, אבל אני מניח שהבנתם את הנקודה. עד לפני כמה שנים קניתי מחשב עם אינטרנט, ובעצם נחשפתי לעולם החילוני. למדתי המון על העולם החילוני, על הציונות וכמובן על צה''ל. מאז, הכל השתנה. הרגשתי ששיקרו לי, שיחקו בי וניצלו אותי. שקעתי בדיכאון עמוק... לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הרגשתי שאני משתגע.. להורים ולחברים כמובן שלא סיפרתי אף מילה. אני מתבייש בלבוש שלי כחרדי, אני מתבייש בעצם זה שאני חרדי. אני מסתכל על החיים של החילונים ואני אומר לעצמי "למה אני לא יכול להיות כזה?" "למה אני צריך לסבול בעל כורחי את כל העול הזה" "אוי אם רק הייתי חילוני". אז אחרי כל הנאום הזה אני מתאר לעצמי שאתם בטח שואלים את עצמכם: "מה לעזאזל אתה עושה בישיבה, ולמה לכל הרוחות אתה לא חוזר בשאלה?!" התשובה היא: אני פשוט לא מסוגל לבוא להורים שלי (דוסים הדוקים) ופתאום להגיד להם "אמא, אבא, החלטתי להיות חילוני!" אני לא פוחד מהתגובה שלהם, שהם יכו אותי או משהו כזה, אלא אני פשוט מכבד אותם. הם גידלו אותי מגיל אפס. ואני בטוח שהם לעולם לא יוכלו לקבל את זה. ומה יגידו עליי במשפחה? יעשו ממני 'אידיוט וכופר'. איך אני אגיד להם שאני רוצה להתגייס לצה''ל? רק בגלל ההורים והמשפחה אני אצטרך להיות עריק? מבחינתי זה לא בא בחשבון. אני מת להתגייס ליחידה קרבית... אני אציין שמי שמסתכל עליי ברחוב יראה אותי כחרדי מן המניין. אני לא מסתובב ברחובות ושותה בירות ומעשן ונכנס למועדוני לילה מתוך רצון "להתחבר" לעולם החילוני (מה שמכנים אותו 'עארס'), כרגע אני נמצא במסגרת ואני לא מעוניין בעמותות למינהם שיעזרו לי (אבל בכל מקרה תודה אם רציתם להציע). אני בחיים שלי לא ניהלתי דו שיח עם אדם/ילד/ילדה חילוניים. כמעט ולא דרכתי בערים שיש בהם חילונים. אפשר להגיד שממש יהיו לי פאדיחות כשאני אדבר עם אנשים חילוניים. למשל: מישהו/מישהי ישאל אותי "מה נשמע?" ואני אענה לו "ברוך השם" (מתוך הרגל כמובן). יש עוד אלף ואחד הרגלים חרדיים שיקשו עליי להיות בחברה של חילונים. ומזה אני ממש פוחד. וזאת בקצרה הבעיה שלי.