חברה מעיקה עליי! למה היא רוצה לעשות הכל יחד?! היא שולטת עליי!

היי, אז הסיפור הוא דיי מורכב ולא תוכלו ממש להבין אותו.. האמת שהוא נמשך כבר כמה שנים אבל החופש הזה הוא הגיע לשיא. אני מתנצלת מראש אם תהיה מגילה, אני אצמצם הכי שאפשר, אבל זה גם סוג של פריקה.

כשהייתי ביסודי, הגיע אלינו ילדה חדשה. לצורך העניין נקרא לה נופר. נופר לא הכירה אף אחד חוץ מילד אחד. אני עזרתי לה להשתלב, אני הכרתי לה את כל החברים ואני הכנסתי אותה ל"חבורה", אני זאת שעשתה איתה את כל הסיורים בבית הספר ובקיצור אם לא אני כבר מזמן היא הייתה איזו ילדה מסכנה. ואני לא מתייפייפת חס וחלילה.. פשוט ככה זה היה. הרבה ילדות לא אהבו אותה כי היא תמיד שידרה איזושהי שתלטנות, מנהיגות שאף אחד לא אהב. אני התחברתי אליה כנראה יותר מדיי, ולא יודעת מה קרה, נתתי לה לשלוט עליי. נהייתי סוג של "שפוטה" שלה, ואנשים שמו לב ואמרו לי. ואני גם ידעתי מה קורה והייתי מודעת למצב, אבל לא הצלחתי לשנות אותו. בכיתה ו' קרה בינינו פיצוץ ובגללי רוב הכיתה הייתה נגדה. (לא חרם, אלה היו שתי קבוצות פשוט רוב החברות היו ב"צד שלי".) השלמנו וחשבתי שהיחס שלה השתנה. האמת? אף פעם לא באמת אהבתי אותה.. היא הייתה שתלטנית, ממש מגעילה. אבל לא חתכתי בזמן ועכשיו אני עמוק בתוך זה. עלינו לחטיבה ביחד, לאותה כיתה, רק אני והיא! בתחילת כיתה ז' היחס שלה כלפיי התהפך 180 מעלות, היא ביקשה ממני שאני קצת אתרחק ממנה כי הייתי כאילו "דביקית מדיי". האמת שביסודי הייתי קצת רגישה מאוד ולמרות ששידרתי ביטחון נפגעתי מכל מילה קטנה. ככה זה היה גם בכיתה ז', לא הבנתי. מה עובר עלייך? אחרי כל מה שתמיד עשיתי בשבילך ככה את איתי? בקיצור כמובן שהבקשה שלה לא החזיקה.

בכיתה ז' היינו מגובשים, אבל הכיתה התחילה להתפרק לקבוצות, קבוצות צבועות.. בקיצור אני והיא עכשיו ביאףאף במשרה מלאה! כל יום היא נפגשת איתי, ואם לא, אז לבריכה, ובאמת שאני כבר עייפה, ואני כן מסרבת לה ואומרת אבל אי אפשר להבריז כל פעם. הבעיה היא שאני באמת לא מרגישה איתה בנוח, אני אפילו לא אוהבת אותה! היא כבר מעיקה עליי באמת שנמאס לי! אני מפחדת שבתיכון נמשיך ביחד ואז בכלל. אני לא אני כשאנחנו ביחד, וכולם שמים לב. כי עם כולם אני אמיתית, ואיתה.. אני מרגישה שאני צריכה לצחוק מכל מילה שלה, לבוא כשהיא קוראת לי, להתערב כשמישהו יוצא עליה. היא הבפך - היא נהפכה לחסרת ביטחון, לפעמים היא לא מסוגלת לענות לאנשים. ואני, שלמדתי להתמודד עבדתי על עצמי והפסקתי להיפגע, הפסקתי לפחד, מגינה עליה. אם היא לא באה לאנשהו - כנראה שגם אני לא. זה פשוט משגע אותי שבגיל כזה אני עדיין נותנת למישהו לשלוט עליי, ועוד מישהי כמוה! לכולם אני יכולה להגיד לא, ורק לה אני לא יכולה. למה זה ככה? להתרחק זה לא פיתרון, תחשבו שיש לכם את החברה הכי טובה ופתאום תתרחקו ממנה? אבל אני לא יודעת כבר מה לעשות זה פשוט מדכא ומבאס אותי, באמת.. במקום באמת לרכוש חברות הכי טובות שאני אוהבת, היא תופסת את כל המקום. הייתה לי חברה הכי טובה אבל היא המשיכה לבית ספר אחר ואנחנו עדיין בקשר אבל אתם מבינים.. למה היא רוצה לעשות הכל ביחד?! באמת אין לי כבר חיים בגללה! היא פשוט מעיקה עליי! אני אפסיק לחפור, ופשוט אקווה שלמישהו יש משהו לייעץ לי..

תודה רבה למי שהקדיש מזמנו וקרא..