האם לגיטימי שאבי תפס אותי בפנים והצמיד אותי לקיר מתוך כעס?

זה לא פעם ראשונה שאני כותבת פה על אבא שלי , אבל פעם קודמת כתבתי בכלליות על האופי שלו בהתנהגות כלפיי מדיי פעם וקיבלתי תגובות יותר קיצוניות ממה שחשבתי שאמורות להיות .

אבל הפעם קרה מקרה ספציפי שהביא אותי לסף שלי ,
ההורים שלי גרושים , והייתי אצלו , צץ ויכוח בנושא "היה או לא היה" הוא אמר שנתקשר לאמא שלי לשאול , אני לא רציתי , כי אני מכירה את אמא שלי יש לה זיכרון של דג באמת בלי להעליב פשוט שתבינו אז ידעתי שהיא לא תזכור ושזה יעצבן אותי .. וגם העיקר היה בכלל קשור לאבא שלי והיא לא כזה הייתה מעורבת ..
בקיצור כמובן שהיא אמרה שמה שאני אומרת לא נכון אז זה עצבן אותי ודיברתי חזק והיינו ברחוב , וניסיתי ממש לפרט שתיזכר אז חזרתי על משהו מסויים
ניתקנו .. אבא שלי התעצבן שאני מדברת חזק ברחוב וצעק עליי " דיי את עושה לי כאב !! אל תעני לי!!! כל פעם שאת פה את עושה לי עצבים שבא לי להרוג אותך
(תאמת שהיו ליידנו אנשים ברחוב והופתעתי שאף אחד לא הגיב אבל שיהיה .. )
אחר כך הגענו הביתה לא רציתי להיות איתו במעלית אז אמרתי שאני עולה במדרגות הוא צעק : את לא עולה במדרגות ! אל תעשי לי הצגות עכשיו !
איך שיצאנו מהמעלית ונכנסו הביתה הוא תפס אותי בפנים (בלסת) וצרח עליי , ניסיתי להוריד לו את היד (לא בכוח פשוט מהאינסטינקט)הוא צרח שאוריד את היד והדביק אותי לקיר וצעק עליי ..
בקיצור מאז אני כבר בבית של אמא שלי וכל יום הוא מתקשר אליי כאילו כלום "מה נשמע דנהלה ? הכל בסדר ? איך את ? ( הוא היה חולה שנצמד אליי בשביל לצעוק וששם את היד שלו אז נדבקתי ממנו )
ונמאס לי להיות כזאת צבועה וואלה לא בא לי לדבר איתו כל פעם הוא פתאום מתהפך עליי ואז מאשים אותי .
שלא תבינו לא נכון זה לא שהוא מצטער הוא בכלל לא הזכיר את המקרה , אבל אני בטוחה שכשאני אבוא אליו שוב ביום שאני אצלו הוא יגיד לי "חשבת על מה שדיברנו?" "את משנה את ההתנהגות שלך ?" "זה לא יכול להמשיך ככה "

עכשיו מצד שני , בלי ההתפרצויות (שהוא מודע אליהן היטב ) הוא מקסים , נסענו פעם לחו"ל רק שנינו (מזמן , אבל עכשיו הוא דאג להגיד לי שהוא חיפש לנו חו"ל אבל בגלל ההתנהגות שלי שהביאה לו עצבים הוא מפסיק לחפש )
הוא ממן לי את שיעורי הנהיגה (מה שהוא דואג להזכיר כלללללל פעם "כקלף" ותכלס זה גם בשביל שאוכל לבוא אליו אבל ברור שאני מעריכה את זה )
הוא דואג לי כשאני חולה .
אנחנו הולכים לבד למסעדות ולים(מכורח הנסיבות בתכלס ,גרושים ובת יחידה)
והחברות שלי מתות עליו .

אבל עם הצדדים הרעים שלו רק אני מתמודדת . לא מספרת לאמא ולא לחברות . כך שאין לי עצות ולכן אני פונה לפה ,
באמת נמאס לי ממנו , הוא לא עושה לי טוב , וכרגע אני מדברת איתו רגיל , שיחות קצרות מבדרך כלל אבל רגיל , מה אני יכולה לעשות ??
ההתנהגות שלו לגיטימית כאבא שמנסה לחנך את הבת שלו ?
אני באמת רוצה לעשות משהו ולא שירשמו לי רק מילות עידוד , נמאס לי שמקרים כאלה כל פעם חוזרים על עצמם , ותמיד האשמה היא עליי , ותמיד אני מתמודדת עם זה לבד.
אני באמת לא רוצה איתו יותר קשר . אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה .וגם אני יודעת שזה לא יקרה אפילו שגם מצידו מדי פעם יש "איומים" על ניתוק הקשר .
חייבת עזרה .
תודה מראש.