אז ככה.
אני חיה עם בן הזוג שלי, ואני כרגע מטעמים נפשיים לא עובדת ולא לומדת, אבל התחלתי בזמנו סמסטר ראשון במתמטיקה-פיזיקה. בן הזוג שלי התחיל ללמוד (במקביל לעבודה שלו...) באוניברסיטה הפתוחה והוא עושה עכשיו, בסמסטר קיץ, קורס אשנב למתמטיקה, ומכיוון שיש לי רקע מתמטי וידע אני עוזרת לו, כמו שהצעתי לעשות עוד מההתחלה.
הבעיה היא שהוא מתייחס לזה כמו לאיזו חובה שלי. כשהוא עושה שיעורי בית אסור לי להתעסק בשום דבר אחר, רק בעזרה לו. יש לי הפרעות קשב ולא משנה כמה ארצה, אני לא יכולה פשוט לבהות בו חושב בלי להשתגע. ואסור לי פייסבוק או מסחק 2048 רגוע בטלפון או כלום... כי "הוא צריך אותי איתו" בכל רגע נתון.
בנוסף הוא לא ממש לומד ממני; בסוף מה שקורה זה שאני נותנת לו את כל התשובות כי הוא כל הזמן דורש שאתן לו את כל השלבים אחד אחד, גם כשאני אומרת לו שהוא צריך להתחיל ליישם את מה שעשינו בשאלות קודמות ("אני צריך עוד תרגולים לפני שאוכל"... הוא לא מבין שהתרגול צריך להיות *עכשיו*).
נוסף על כל זה, אני לא יכולה ללכת לישון עד שהוא לא מסיים את שיעורי הבית (וזה יכול להיות גם ב4 לפנות בוקר), כי הוא צריך ממני עזרה גם בניסוח בכתיבת ההוכחות. (לא הוגן מצד עקרת הבית, שלא עובדת ולא לומדת, להתלונן? אולי, אבל מעבר לזה שזאת הבריאות שלי זה גם מפריע לי לנקות את הבית אם ישנתי עקום... כולם מפסידים.)
אני מתוסכלת מכל המצב הזה כי חוץ מזה שאני נפגעת מזה (צריכה לעצור את כל החיים שלי כשהוא עושה שיעורים, ישנה מאוחר יותר), הוא גם פוגע בעצמו בזה שהוא נתלה במוח שלי במקום בהכוונה שלי, ולעניות דעתי (שלוש שנות ניסיון בהוראה) לא באמת מרוויח מהעזרה שלי כמו שהיה יכול אם היה לוקח על עצמו יותר עצמאות כמו שאני אומרת לו.
כשאני מנסה לדבר על זה הוא טוען שאני לא מבינה בכלל ואומר שסוף סוף יש לנו משהו לעשות יחד אז בואי נעשה את זה ביחד... הוא גם אומר שאני גם צריכה לדעת את זה בשביל שיהיה לי קל יותר יום אחד כשאחזור ללמוד... הכל כדי להיות צודק...
זה מכעיס אותי ומתסכל ושנינו בסופו של דבר סובלים מהמצב הנוכחי.
יש למישהו מושג איך לשפר את המצב, גם בשבילי וגם בשבילו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות