אני מכירה את AskPeople כ-5 חודשים...
כבר חודש שלם שאני מתלבטת אם להציף כאן את המחשבות שלי, כמו שאתם שמים לב, בחרתי שכן לעשות את זה.
אני חרדית, בת 23, מתגוררת באזור הכי חרדי שיש, שבו בקושי רואים נשים בכבוד ומתנהלים כמו בימי הביניים.
עוד מאז שהייתי קטנה אני זוכרת שלא הלכתי בדרך כמו כולם, תמיד חיפשתי, תמיד חיפשתי משהו מאושר יותר, משהו צבעוני יותר, משהו כיפי יותר...
לא אהבתי את חיי החרדות אף פעם. בילדות שאלתי יותר מדי שאלות כמו "למה אנחנו מתלבשים כך" או "למה אנחנו עושים את זה", ובשלב כלשהו הוריי התייאשו ממני ולמדו לפתור את זה עם סטירה בלחי (לא חזקה או כואבת, באמת שלא).
מאז הבנתי שיש דברים שלא שואלים.
אני נחשבת לחריגה בחברה שלנו, מסתכלים עליי מוזר, אני לא מתחברת בקלות, אני לא חושבת על חתונה וילדים למרות שמדברים איתי על זה בערך בכל יום.
אני גולשת באתרים "אסורים" של חילוניים וכל הזמן מתגרה באלוקים בלי סוף.
ובאמת, לפני כמה חודשים עשיתי מעשה נועז.
החלטתי שאני נוסעת לתל אביב ליום כיף ושקט עם עצמי.
כשהגעתי לתל אביב פרחתי, הרגשתי שאני חיה, הרגשתי מאושרת, הרגשתי כאילו יצאתי מארץ של חוקים אסורים בצבעי שחור לבן לארץ צבעונית שבו הכל אפשרי.
אני כבר לא צעירה ואני מרגישה שאני מפספסת את חיי, מרגישה ש-23 שנים כבר הלכו לפח, ומה הלאה? אני אמורה להמשיך לחיות בדרך הזאתי?
אני כ"כ מפחדת, מפחדת מההתמודדות שלי עם עצמי, מפחדת מהחרם המשפחתי והחברתי שברור שיבוא עליי, מפחדת מאיך שאסתדר, ואפילו... מפחדת מאלוקים. כי בסופו של דבר אני מאמינה בו, אבל אני מאמינה גם בעצמי.
המחשבות לא מרפות ממני, אני מרגישה שאני מרוסקת רק מההתעסקות בזה שלפעמים בא לי להרים ידיים ולהגיד "יאלה, זה מה שאלוקים בחר לי, נלך ככה". בבקשה אנשים, צריכה את עזרתכם ודעותיכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות