פרשתי מעתודה אקדמית, נשארו לי שנתיים בצבא וחובות של עשרות אלפים. מה לעשות?

היי מה קורה
הסתבכתי ממש ואני אשמח לעצה טובה ואמיתית
מודה לכם מראש על ההקדשה מזמנכם.


אז ככה:
אני בן 22 ועוד לא סיימתי צבא.
נשארו לי עוד שנתיים בערך.

איך זה קרה?
ובכן רצף של בחירות לא טובות, טעויות וכשלונות...

למדתי בתיכון דתי וסיימתי עם בגרות מעולה 5 יח״ל פיזיקה מתמטיקה ואנגלית.

אצלנו בתיכון היה מקובל ללכת לישיבת הסדר אחרי הלימודים, ולא להתגייס רגיל.

ההורים שלי כמובן עודדו אותי גם ללכת למסלול ההסדר, והתכנית מבחינתי הייתה להיות שם כמה חודשים כדי להשלים איזה שאלון באנגלית שהיה חסר לי, לעשות פסיכומטרי, וגם ללמוד שיעורי נהיגה...

לא ממש הסתדרתי שם ולא התאמתי את עצמי ללו״ז שהיה בישיבה בגדול מרוכז בדברים שלי.
אני דתי שומר שבת שמאמין נטו בתנ״ך, פחות מתחבר להלכה ולכל מיני פלפולים חסרי טעם בגמרא

יצא לי להכיר חברים ממש טובים שתכל׳ס גם הם באו לקחת חלון זמן קצר ואז להתגייס רגיל...

לא הייתה לי תקופה טובה שם.
היינו יוצאים בלילות לסנוקר וברים וחוזרים מאוחר וישנים עד מאוחר...
שגרה ריקנית מאוד בגדול.

באחת החופשות הבנתי שאני לא חוזר לשם ושנמאס לי.
נזכרתי באמת במטרה שלשמה הגעתי בכלל לישיבה ולאחר התייעצות עם ההורים עשיתי חתיכת סוויץ׳ ונרשמתי ללימודי הנדסת חשמל במסלול דתי באוניברסיטה עתודה אקדמית
אחרי חצי שנה של ״לימוד״ בישיבה ההיא.

התחלתי את שנה א׳ באווירה של אותה ישיבה
לא באתי בראש של לימודים
ושוב פעם חברים ושוב פעם יציאות...

את שנה ב׳ לקחתי יותר ברצינות חזרתי על קורסים
,מועדי ב׳ מה שהיה צריך.
אני זוכר שנכשלתי בפיזיקה א׳ וקיבלתי באזור ה30
למדתי למועד ב׳ בפרק זמן קצר והוצאתי 82...

הבנתי שאני לא באמת חכם
ורק אם אני ״יושב על התחת״ ממש אז אני מצליח.

איפשהו לקראת סמסטר בעייתי ועמוס כשאני עוד חוזר על קורסים כמו משדי״פ פיזיקה ב׳, ואינפי 2
החלטתי שזהו. אני פורש.
נסיתי לעבור לתעשייה וניהול אבל בגדול ראש החוג זיהה מגמה כזאת ולא אהב שהחוג שלו הוא ״מפלט״ ליוצאי חשמל ולא הסכים לי לעבור
ואמר גם שחסרים לי כמה קורסים...

התייעצתי עם ההורים.
אבא שלי אדם מאוד מלומד בעל כמה תארים
והסכים איתי שהסילבוס של סמסטר הבא נראה קשוח בטירוף...
וככה פשוט החלטתי באמת לעזוב.
כשארזתי את הדברים שלי קיבלתי הודעה במייל שקיבלתי 77 במשדי״פ אבל כמובן שכבר זה לא עניין אותי והייתי בדרך לבית.

עבדתי בכמה מקומות עד הגיוס, מלצרות וכו׳
והתגייסתי מחדש כן, כן הפז״ם לא דפק לי

עברו שמונה חדשים ואני בתפקיד של יומיות משהו חרטא אין פרופיל קרבי
הרבה חודשים של חוסר משמעות כמו בתקופה בישיבה ההיא...
מצאתי את עצמי מתגעגע לתקופה של התואר
לסיים יום לימודים כשהמוח ״בוער״...
להיות בסביבה של אנשים חכמים...

ניסיתי לעבוד תוך כדי, שיעורים פרטיים לתיכוניסטים וכו׳
אבל התחושה היא שאני תקוע.
נשארו לי עוד שנתיים שלמות!

ההורים שלי כעסו עליי כשיצאתי מהתואר!
ואני עם חובות של עשרות אלפים לעתודה ולאוניברסיטה עצמה.
שאני עדיין משלם מידי חודש
הם לא מוכנים לעזור לי בקטע הזה, בגדול אני מבין את הכעס והאכזבה שלהם...

אני פשוט אובד עצות.
לאחרונה העניין משפיע בצורה קשה על המצב הנפשי שלי ואני לא יודע מה לעשות.

לא הזכרתי אותה אבל יש לי חברה מעל שנה הכרתי אותה כשהייתי סטודנט.

ביום שבו עזבתי את הלימודים התקשרתי אמרתי לה שלדעתי זה לא ילך ושנסיים את זה פה.

היא אמרה לי שעדיף לא לקחת החלטות שגויות ולפעול מתוך סערת רגשות וכאלה.
והיא פשוט נלחמה עליי.
היא אוהבת אותי.


אני ממש רוצה לבנות איתה בית
ולהתחתן איתה. זאת האמת. אני אוהב אותה.


אני בא אליה פעמיים בשבוע, עושה אצלה שבתות לפעמים.

אין לי רכב. מתחילת הקשר הייתי נוסע אליה שעות באוטובוסים.

אני מת לתת לה ממני כמה שיותר!
כרגע זה נראה שהיא נותנת יותר בקשר.