אמא של בת זוגתי הרימה עליה יד, מה לעשות?

אני בן 22, חברה שלי בת 20. אני גר בדירת שותפים בתל אביב, היא גרה בתל אביב לא רחוק ממני עם אמא שלה. חברה שלי חיה חיים לא נורמאליים, אמא שלה ככל הנראה חולת נפש לא מאובחנת ולא מטופלת, והיא גורמת לחברה שלי סבל עצום. חברה שלי מאוד רגישה והיא מטיחה בה קללות והאשמות וחברה שלי סיפרה לי שגם בילדות הייתה מקבלת ממנה כאפות. היום היא התקשרה אליי, בעוד אחד מהפיצוצים שלהן, לאחר שזה הגיע למצב פיזי ויש לה כחולים על היד והרגל. אני לא יכול אפילו להגיד כמה התעצבנתי. היא רצתה ללבוש מכנסיים קצרים והיא עכשיו לא יכולה. זה משגע אותי שהיא נמצאת במקום לא בטוח, מטריף אותי שאמא שלה מרשה לעצמה להרים יד על הבת שלה. אמא שלה לא מתנהגת כמו אמא, כל הזמן מחלישה ומורידה וחברה שלי עם כוחות נפש עצומים מצליחה לא להיכנס לדיכאון אבל הקווים האדומים שלה הטשטשו מאוד במהלך השנים בהן היא גדלה עם אמא שלה. זה לא קצה הקרחון אפילו בתיאור היחסים בניהן, לכך יידרש ספר. אבל התוצאה הסופית היא שחברה שלי עם סימנים כחולים. אני מאוד זהיר עם חברה שלי, היא לא מהסוג ששובר את הכלים, אבל אני כן. מנסה לשכנע אותה לגור ביחד איתי או לפחות לעבור לשבוע להיות איתי בדירת השותפים עד שנבין מה עושים, אבל זה לא נראה שזה הולך לקרות. כל החיים שלהן הן נעות בין פיצוצים ולבין שימור סטטוס קוו עד הפיצוץ הבא. זו מערכת יחסים רעילה במלוא מובן המילה. אצלה זה עבר מסך עד עכשיו, ככה היא גדלה ולא הייתה לה ברירה אלה להישאר עם אמא שלה כי אבא שלה מחוץ לתמונה. עכשיו זה אחרת, ויש לה אותי וזו פעם ראשונה במהלך חצי השנה שאנחנו ביחד שאני הייתי עד לכזה פיצוץ. אמנם רק חצי שנה אבל ברור לשנינו שאנחנו נתחתן. כמו שאמרתי, לי זה גבול אדום. הבהרתי לה שאני לא אוכל להתנהג עם אמא שלה כמו פעם, ושאני לא רואה את עצמי מגיע אליה הביתה בעתיד הנראה לעין. אם אני הייתי במקומה, אני לא הייתי רואה עוד אופציה הגיונית אחרת חוץ מלטרוק את הדלת, לצאת ולא לחזור ולא לענות לטלפונים לאמא שמתקשרת. זו לא אמא. אבל חברה שלי עברה מניפולציות והיא מאוד טובה בלהאשים את עצמה למרות שהבהרתי לה שאפילו אם היא הייתה לא בסדר, אפילו אם היא הייתה שוברת לאמא שלה איזה סט צלחות אהוב, בשום מצב זה לא אמור להגיע למצב כזה. כרגע היא עוד שם, תגיע לישון אצלי היום אבל אני חושש שהגלגל יחזור לקדמותו, וזה מטריף אותי לחשוב שהיא נמצאת בבית שלה, לא מוגנת, עם פסיכית שהרביצה לה ובגלל אמא שלה היא לא תשים מכנסיים קצרים. מטריף אותי. התכוונתי לצאת לאסוף אותה עם האוטו איך ששמעתי אבל היא ממש התחננה שלא אעשה זאת, היא לא טובה בעימותים ואם הייתי עושה את זה היא הייתה כועסת עליי ואז לא היה עם מי לדבר. אני מרגיש כל כך כועס ומתוסכל ואני לא יודע מה לעשות. היא לא יכולה להישאר שם, זו ברירת המחדל שלי. אבל אני לא היא, והיא תישאר בבית כי היא צריכה לחפוף, להתלבש ולצאת למשמרת בצבא וזו פלטפורמה שאצלי פחות נוחה. אני לא יודע מה לעשות, אני בן אדם שפועל ועושה ועומד על שלי, ופה יש התנגשות בינינו שמשאירה אותה פגיעה, ואותי חסר אונים.