שבורת לב, איך להתמודד עם זה?

אוקיי אני אחרי פרידה ומצבי הנפשי ממש לא טוב בקושי אוכלת וישנה הרבה פלוס יש מלחמה ובקושי מרימה את עצמי לעבודה.. אז מאוד קשה לי לכתוב כאן אבל אני אובדת עצות. אם אפשר בלי תגובות קשות.

זה קשר קצר של חודש וחצי אבל בשבילי היה מאוד משמעותי וחשוב, ואני כבר בגיל שמחפשת זוגיות שתוביל לחתונה, ילדים וקשר ארוך, אהבה.
מאז הקשר האחרון שלי אני כבר שלוש שנים רווקה וחוויתי קשר בין לבין אבל ממש קצרים ולא משמעותיים שהרגשתי שאני ממש מתאהבת.

זה הקשר הראשון מאז האקס שלי שממש הרגשתי שאני מתאהבת ורוצה את הקשר ושמשקיעים בי ויש הדדיות.

הקשר התחיל בדייטים בחוץ, השקעה מצידו, הכיר לי חברים בשלב מוקדם, עשינו דברים רומנטיים ביחד, שקיעות, מסעדות, ארוחות. שכבנו בדייט שלישי.

מתחילת הקשר הוא אמר שהוא לא רוצה לקחת את זה מהר, לא להפגש כל יום ושיש לו חיים משלו, חברים תחביבים, מתאמן, ומאוד כיבדתי את זה ואהבתי את זה אבל אני כן נלחצתי מזה קצת והעלה בי דגל אדום שהוא יותר איטי ולוקח את הזמן להפתח ולהיקשר.

בכל זאת זרמתי, והייתי סבלנית. ניסיתי לשנות דפוסים שלי תוך כדי הקשר פעם הייתי יותר לחוצה בקשר והפעם ניסיתי יותר להרפות. ראיתי שהוא עקבי שולח הודעות, מתקשר, יוזם דייטים, אבל ראיתי שאני מחפשת יותר את התקשרות מצידו ואני פחות יוזמת. בדיעבד אני יודעת שזה היה ככה כי הרגשתי חוסר ביטחון ולא הייתי בטוחה עדיין שזה הדדי כמו שאני מרגישה ורוצה. בגלל הקצב שלו שאמר שהוא שונה ממני, רציתי לראות שהוא באמת בעניין ואז אצליח יותר לתת מהצד שלי.

הגיע שלב שעשינו ארוחת שישי זוגית עם חברים שלו, והכיר לי חברים והרגשתי יותר בטוחה שעלינו שלב. ואז היה סיטואציה מורכבת ראשונה שהוא נסע לסופ״ש לעבוד ופרט חשוב הוא לא עובד, מחפש עבודה אבל אקטיבי הולך לראיונות ומנסה למצוא ולא מתבטל כל היום. הוא גם מתאמן ויש לו הרבה חברים.

עניין העבודה לא הפריע לי בהתחלה רציתי לתת לזה צאנס כי הוא ממש הטיפוס שלי והיה חיבור טוב ישר מההתחלה. תמיד צוחקים פתוחים ונהנים. היה הרבה עניין והרבה שיחות וגם נעים בשתיקות.
ראיתי שהוא מחפש והולך לראיונות ואז היה לקראת הפרידה, נפילה במצב רוח שלו בעקבות ראיונות שלא צלחו ולא רצה לפתוח את זה ממש מולי אז כיבדתי. אבל רוב הזמן נראה שהוא שמח ואופיטימי והאנרגיות גבוהות מה שאני אוהבת מאוד בגבר.

לפני שהוא נסע לעבוד בסופ״ש הזה נפגשנו די הרבה והוא רצה להפגש עם חברים לפני הסופ״ש למרות שקבענו וידעתי שלא נתראה כל הסופ״ש והיה לי חשוב לראות אותו לפני וגם קבענו. שהגיע היום הוא אמר שממש בא לו לראות חברים שלא ראה הרבה זמן וזה ממש פגע בי והתרחקתי ואז הוא התנצל והסביר וסלחתי אבל עדיין נפגש עם החברים ונסע לסופ״ש ולא נפגשנו עד יום שני. יצא שלא נפגשנו 5 ימים וזה היה לי מרוחק ומוזר כי גם בקושי דיברנו.
היה לנו שיחה פעם אחת שלפני נסיעות שהוא תמיד ינסה שנפגש לפני ואחרי שהוא נוסע לסופ״ש
והנה זה לא קרה. ולא עשה ויתור עבורי. הוא נפגש בלי קשר הרבה עם חברים והוא שם אותם במקום מאוד גבוה וזה בסדר אבל לפעמים הרגשתי שאני מתחרטת על המקום שלי למרות שאמר שמעדיף להפגש איתי אבל ככה זה הרגיש במיוחד באותו הסיטואציה.

בשיחה שהוא התנצל שהוא נפגש עם החברים ורצה שאבין שהוא מעדיף להפגש איתי ונפגש שהוא חוזר והכל טוב ורצה להרגיע אותי הוא אמר שהוא מבין שאנחנו לא באותו הקצב ושאני צריכה להבין שזה בסדר ואין פה משהו רע וזה לא שהוא לא רוצה את הקשר. פשוט לוקח לו זמן להתרגל.
כתבתי לו אח״כ הודעה שאני מכילה אותו ואת הקצב שלו ושיתפתי שאני מפתחת רגשות ופתחתי את הלב כי רציתי שייסע שנהיה באוירה טובה אחרי הריב הזה ואולי זה הלחיץ אותו.

הוא ענה לי שהקשר חשוב לו ואני חשובה לו והוא רוצה את הקשר ואיחל לי סופ״ש נעים וככה הוא נסע.
במשך כל הסופ״ש הוא לא שלח הודעות חוץ מיום חמישי שאני שלחתי. ובשבת בערב רק התקשר והתנהג כאילו כלום לא קרה ודיבר רגיל וניסה לקבוע להפגש . עשה לי לייק לפוסט אבל לא הראה חיבה געגוע או התלהבות
והוא ידע שלפני שהוא נסע שמבאס אותי שלא נפגשנו לפני הנסיעה והוא ביטל וגם חשוב לי התקשורת שהוא לא פה ועדיין לא יצר מספיק קשר וביקש שאני גם אדבר איתו אבל לא הצלחתי כי הרגשתי שההודעה אולי הלחיצה אותו וגם שהקצב שלו שונה ממני אז רציתי שזה יבוא ממנו.
הוא חזר מהסופ״ש וביום ראשון גם לא שמעתי ממנו . ניסיתי להבין בערב מה קורה ואמר שהכל טוב אבל עדיין היתי מבואסת ולא ממש התקשר או ניסה להבין אותי אחרי שמחקתי הודעות וראה שאני לא בטוב. הציע להתקשר אבל לא התקשר כי אני לא אמרתי לו להתקשר והיה שוב עם חברים וקבענו רק ליום שני וזה היה גם מבאס. העדפתי להפגש ביום ראשון אבל ראיתי שלא דחוף לו להפגש אז זרמתי על יום שני. הגיע יום שני וכבר הייתי מתוסכלת ומבואסת. והתקשרתי והוא גם היה נשמע מבואס ומרוחק וכעס שאני אומרת שמוזר לי שאנחנו בקושי מדברים ואז פתאום פתח שנכון שהיה מרוחק בסופ״ש ושהיה לו זמן לעצמו והוא מבין שזה חרא ולא נעים לי שהוא ככה אבל זה לא קשור אליי ואני צריכה להפסיק להתקרבן כי אז הוא ינתק כי אני התעקשתי שזה קשור אליי ולא הבנתי שעובר עליו משהו הוא אמר שהוא מרגיש רע בגלל המצב שלו עם העבודה והוא שבור ולא רצה להגיד לי את זה ושאני רואה אותו ככה. ניסיתי להגיד שאני מבינה את המצב שלו אבל הוא עדיין היה עצבני וקצר וחסר סבלנות וגם אני ושנינו היינו מתוסכלים והוא לא הפסיק להגיד שזה ככה לא קשור אליי וזה המצב שלו כרגע ואין מה לעשות ולא הבנתי. והרגשתי חוסר ביטחון עם התקשורת והמרחק הפיזי. ואז נפגשנו לדבר ופתאום התחיל להגיד שהוא מבולבל והוא לא משתווה אליי ויש לי יותר מה לתת בקשר ושקשה לו להתרכז במה שאני צריכה ומרגישה כי הוא לא עובד והוא שבור שהוא ככה ואני רואה אותו ככה , ושמגיע לי יותר. באתי לללכת כי הבנתי שהוא חותך ואז התחיל ללכת אחרי ואמר שהוא מפחד להפסיד משהו טוב ושהוא יתחרט על זה אבל אין לו תשובות והוא לא מסיים והוא מפחד וצריך שקט ואמר שיש לו רגשות אליי וכן כיף לו איתי אבל הוא לא יודע מה לעשות ואולי זה לא מתאים כרגע בגלל המצב שלו. בסוף אני ממש נפגעתי וכעסתי ולא הבנתי את השינוי הקיצוני הז כי היה לנו ממש טוב ביחד עד שהוא נסע.

בסוף הלכתי ואמרתי לו שלא ידבר איתי חסמתי אותו ונפגעתי ממש והבנאדם נעלם ולא התקשר לא דיבר איתי כמה ימים. ניסיתי להתנצל שיחררתי את החסימה אחרי יום פשוט לא רציתי לדבר באותו רגע. ואחרי כמה ימים שנתתי לו שקט ניסיתי להתנצל ולדבר אבל הוא כבר שיחרר ואמר שהוא מאחל לי מלא טוב ואהבה שמדויקת לי בהמשך ושגם לו היה לו פשוט המצב בנינו שהייתי חשובה לו באמת והוא מצטער אם כאב לי בדרך שהיה לנו קשר משמעותי ואמיתי אבל הוא חושב שנכון לנו לעצור כאן ושמגיע לי קשר שייתן לי את העומק והביטחון שאני מבקשת למרות שלא דיברנו על ציפיות וצרכים בכלל הוא הבין לבד עם עצמו והחליט עם עצמו בלי תקשורת בלי שיחה אמיתית וכנה הוא גם אמר שהוא לא במקום שיכול לתת את מה שאני מחפשת ומגיע לי ואין לו מושג מה אני מחפשת כי שוב לא דיברנו על זה ואם אתה לא במקום לקשר מה עשית איתי כל החודש וחצי האלה שיחקת אותה רוצה זוגיות הראת השקעת התייחס אלי כבת זוג והיה הכי רומנטי ומקסים
הרגשתי שהשלה אותי ולא היה מספיק אמיתי כלפייי כי גם שקשה נלחמים ומנסים ובמינימום עושים שיחה כנה ופתוחה ולא משאירים דברים באוויר או בסימני שאלה זה לא מעריך אותי וגם אם מספיק רוצים ויש רגשות לא מוותרים בגלל ריב אחד שקצת קשה ויש צרכים ופחדים כמו בכל קשר זה הכי טבעי ונורמלי שיש וזה גרם לי להרגיש אשמה ומלקה את עצמי שהראתי שאני צריכה יותר יחס או לדבר ובגלל זה נפרדנו וממש רציתי שזה יעבוד ואני מצטערת שפתחתי את הלב ושיתפתי רגשות כי ככה הוא נלחץ ממני? ואני מצטערת שהראתי יותר רצון לקרבה ורגש וזה שכעסתי והית מתוסכלת כי זה הרחיק אותו וגרם לו להמנע ולהתרחק. אני רוצה להאמין שזה טבעי שהייתי ככה מצד שני אני ממש רציתי לשמור על הקשר הזה כי הרבה זמן לא התאהבתי ככה ונהנתי ככה עם מישהו שהרגשתי באמת שהוא רוצה אותי.

כבר עבר חודש ולא דיברנו. סיימתי את זה בטוב והשארתי את הדלת פתוחה. כי הוא חשוב לי. בד״כ אני מאוד לא מצליחה לסיים קשרים בטוב ואיתו הצלחתי כי אני באמת מעריכה אותו. למרות שהוא סיים את זה בהודעה ונפגעתי ממנו מאוד על איך שהוא עשה את זה וגם שהוא לא נתן הזדמנות לדבר ולנסות לקיים שיחה נורמלית על מה קרה ומה היה פה .

אין לי סגירת מעגל ממנו ואין לי מושג למה הוא ויתר אבל אני מבינה שהוא לא מעריך אותי באמת ואת הקשר שהיה אפילו שהיה קצר הרגשתי שזה חיבור חזק והיה רגשות ורצון הדדי לקשר ומשיכה וכימיה. אני מאוד רוצה שיחזור ויתחרט אבל גם רוצה להתגבר עליו ולהמשיך הלאה.

בגלל המלחמה זה עוד יותר קשה לי להמשיך ולהתעסק בדברים אחרים ואף גבר אחר לא מעניין אותי למרות שיש לי הרבה אפשרויות ואני בחורה יפה ושווה ואני יודעת שיש לי הרבה מה להציע.

אשמח לעצות איך לתפוס את הקשר ולמה זה נגמר ככה ואיך לא להרגיש אשמה. כי זה בעיקר מה שקשה לי להבין שזה לא נגמר בגללי. והאם נשמע שהוא פשוט לא בשבילי או מתאים לי ? והאם זה שלא היה לו עבודה ושם חברים בעדיפות גבוהה זה דגל אדום? וגם היה מעשן הרבה וויד, זה דגל אדום? מה אני יכולה ללמוד מזה לקשר הבא.

אשמח לתובנות על הקשר ואיך להרגיש יותר טוב
אני מתאמנת ועושה דברים לעצמי אבל מאוד מתגעגעת ומאמינה עדיין שהוא יחזור וזה תוקע אותי