מרגיש אבוד. מובטל, גר אצל ההורים. נאבק. איך להתמודד?

ממש מותש מהלופ הזה שאני חיי בו. אני בן 31 גר אצל ההורים ונלחם כל יום להתקדם בחיים.

העניין הוא שאני לא מפונק בכלל ואיזה עצלן.. פשוט לא מצליח לנשום דקה אחת ולהגיע לרווחה.

אני עובד מגיל 15 חרוץ מאוד!, מסרב להשאר כשכיר במשכורת של 8 או 9 כי אני מבין שאני צריך לקנות בית והמשכורת הזאת לא משאירה סיכוי. אז במקביל ליבודה שלי כשכיר ב6 שנים רצוף ניסיתי לעשות עסקים וללמוד ונכשלתי בלימודים ורק הפסדתי את כל הכסף... איך שהתחילה המלחמה פוטרתי, אחרכ הוחזרתי ושוב פעם פוטרתי..

ועדיין לא ויתרתי המשכתי לחלטר לעבוד פה ושם מצאתי עבודה בפרדס חנה על שכר זעום 7500 בזמן שאני גר בראש העין. כל יום נסעתי את המרחקים האלה במשך שנתיים ובסוף המקום נסגר ומצאתי את עצמי ללא עבודה ללא חסכונות ופשוט מותש.


אני מנסה לחפשש עבודה אחרת אבל מבין שאין ששום דבר טוב לאדם בגילי בלי תואר.



נכשלתי בקורסים שלקחתי ואני מבין שאין לי אייקיו מסיק לתואר.. אבל אני ממש מסרב לחיות ככה כל החיים.

נוסיף לזה את העובדה שב10 שנים האחרונות אני גם רווק ,יצאתי קצת לדייטים ולא הלך וגם הייתי חוזר מת מהעבודה לרוב אז לא היה לי כוח להמשיך במישור הזה


אני מאוד מוכשר בסאונד וזה המקצוע שלי אבל אין בזה כסף כלל, זה אומר שאששאר עני לתמיד וזה מבאס.


עבדתי בכל עבודה שלא מצריכה תואר:


מכירות,שיפוצים,מכונאות,טבח,מנהל בר,אולפני הקלטות,חברות הגברה למינהן,ותחנות רדיו

בכל העבודות האלה קרעתי את התחת והצלחתי להגיע הכי רחוק 9 נטו

ומה שחסכתי השקעתי בציוד ושותפויות בעסקים ורק נכשלתי

היום בן 31, חסכון של 40 אלף , גר אצל ההורים, רווק, ומובטל , וגם נראה מרוט מעבודה קשה...

איך יוצאים מהלופ הזה? שנים של עבודה סופר קשה ,יוצא ב8 בבוקר חוזר ב2 בלילה מהעבודה מתישה ומייחל ליום שאצליח להרוויח בכבוד ולחיות בבית צנוע מבלי לפחד שלא אצליח לשלם שכירות

הפחד נובע כי העבודות האלה כולן לא יציבות כלל. פעם כי אני יודע שאני אשבר מתישהו ולא אוכל להמשיך ופעם כי המעסיקים חארות זורקים אותך בשניה שמשהו במשק מתערער...


ואני באמת מוכשר מאוד אבל אף אחד לא לוקח אותי ברצינות והיחס כלפיי הוא כעובד פשוט ושחלילה אקבל יחס או משכורת טובה. וכבר התייאשתי