האם אפשר ללמוד לאהוב חבר שאתה פשוט לא אוהב? או שכדאי לוותר?

אז ככה, יש לי חברה כבר מזה כמה שנים, ואני שמה לב שאני מרגישה כאילו אני מעמידה פנים שאני אוהבת אותה. כן, אני עושה דברים נחמדים בשבילה, כן, אני מבלה איתה, כן אני מתעניינת בשלומה וכו' וכו' וכו', אבל זה מרגיש לא כנה. זה מרגיש כאילו אני עושה הכל רק כי אני נחמדה מדי, וכי בכנות, אני מפחדת להיות לבד.
הבעיה היא שאני לא בטוחה אם אני הבעיה, כי אני יודעת שלפעמים קשה לי להקשר לאנשים, אבל אני יודעת מה זה לאהוב. יש לי חברות שאני באמת אוהבת, והיא לא גורמת לי להרגיש כמו שהן. בשיא הכנות, היא גורמת לי להרגיש טינה כלפיה. ואני לא בטוחה אם זה אני הבעיה או היא, כי אני יודעת שיש לי בעיות עם קנאה ותחרותיות, ובגלל זה חלק מהטינה כלפיה, אבל גם לה יש. אני יודעת שאף אחד לא מושלם, אבל זה מרגיש לפעמים כאילו היא פשוט לא בן אדם כזה טוב. אני שמה יותר דגש על כמות הפעמים שהיא גרמה לי להרגיש רע לעומת אחרים, או על כמות הפעמים שהיא פשוט לא הייתה בן אדם טוב, או על כמות הפעמים שאני מפחדת לספר לה דברים כי אני מפחדת שהיא תשפוט אותי. האם היא באמת הבעיה? או שאני פשוט החלטתי לא לאהוב אותה ואני מייחסת לזה תשומת לב רבה מדי? הרי, היא לא האדם הכי גרוע בעולם, באמת שהיא נחמדה לפעמים, אבל היו רגעים שהיא גרמה לי להרגיש ממש רע, והייתה יותר מפעם אחת ששקלתי לנתק קשר.
אבל כאן זה מתחיל להיות מבלבל, היא מתנהגת כאילו היא כן אוהבת אותי. היא מסתכלת עליי מוזר ומתקשרת אליי וכן דואגת להיות בחברתי. אבל אני לא יודעת אם זה כנה. אני באמת כבר לא יודעת כי אני מסתכלת על רגעים מסוימים ואומרת לעצמי "בן אדם שאוהב אותך לא מתנהג ככה" ואז אני מתרצת שלפעמים כן מתנהגים ככה כי זה יותר קל.
אז אני לא יודעת אם היא אוהבת אותי אפילו, כי היא מתנהגת כאילו היא כן כנראה גם כי היא מפחדת להיות לבד? והיא גם מתנהגת כאילו היא לא. אולי פשוט קשה לה, כי אני יודעת שזה לה בעיות עם קנאה ותחרותיות ואגו. אבל אני חושבת שהיא מנסה לעבוד על זה?
ועוד בעיה, אנשים ממש אוהבים אותה. כאילו, ממש. אז אולי אני שופטת יותר מדי והיא לא כזו גרועה?
הפואנטה היא, האם אני אוכל באמת לאהוב אותה? אובייקטיבית, האם אוכל? האם זה משהו שאני צריכה לתקן, האם אני צריכה ללמוד לאהוב ולא להתחרות, ולשפוט, ולקנא? כי בסביבתה זה מה שאני נוטה לעשות, כי כן יש בי את הנטייה להתחרות ולקנא וגם בה יש, אז אולי זו הבעיה? אולי אני לא יודעת לאהוב אהבה טהורה מבלי לחשוב על עצמי קודם?
או שהיא פשוט לא האדם בשבילי?
אולי אני צריכה לתקן את השבור בתוכי, ללמוד לאהוב את עצמי ואז גם אותה?
אבל אהבה לא אמורה להיות קלה יותר?
זה אפשרי בכלל פתאום לאהוב, אחרי זמן של טינה סודית?
מה כדאי לי לעשות?