אני כעת במצב שאיני יודע מה קרה בחיים שלי?

שלום! התלבטתי האם לשאול היות וזה כבר לא רלוונטי מפני שנפרדנו, אולם היות וכל היום אני עדיין עסוק באובססיביות מה קרה ומה היה, אני חייב לברר.
אני במקור מרקע חרדי, כיום לא. הייתי נשוי חמש וחצי שנים.
מתחילת הנישואים הייתה לאשתי בעיה עם המיניות: כל פעם שניסיתי לחדור, היא ממש התחמקה והתכווצה. אציין, הייתי הכי עדין שאפשר ותמיד שאלתי אותי "הכל בסדר, את מוכנה?" וניסיתי כמה שיותר בעדינות ולאט, לאחר שהייתי מענג אותה הרבה זמן. התקבע מצב שמתוך חודשיים שאנו מותרים ברצף, בעקבות מניעה, אנו מנסים לקיים יחסים אולי ארבע פעמים, וברובם אני בסוף גומר בחוץ משום שבאמצע אני שם לב שכבר לא נעים לה ניתן לומר שלא היה פעם אחת שקיימתי יחסים מתוך ידיעה שיהיה טוב. עוד נקודה: תמיד היא פסיבית ממש וגם קשה לה להסתכל בעיני. אני כעת נזכר שהיו פעמים שבהם היא ביקשה תוכ"ד האקט שאתאר לה כל מיני סיטואציות מיניות כביכול כדי לגרות אותה, עשיתי זאת בצער ובכאב רב וזה פגע בי.
מלבד זה, בעוד אני מספק את הצרכים שלה ומחבק ומלטף אותה ממש כל לילה כשאנו מותרים, היא אף פעם לא הייתה מחבקת אותי. אציין, אני תומך בה מאוד גם ברמה הרגשית, בעוד היא כמעט ולא בי.
בשנתיים הראשונות לא אמרתי דבר, היות וחשבתי שזה טבעי משום שהיא בתולה ובאה מרקע חרדי, למרות שהיא סופר מודרנית והייתה רואה פורנוגרפיה בצעירותה. ובשנתיים האחרונות בפעמים הספורות שהעזתי וביקשתי, היא אמרה לדוגמה "אני לא מחבקת" וגרמה לי לחשוב שאני מידי מיני וכן התחלתי להאשים את עצמי בכך שאם אוהב אותה יותר, הכל יסתדר וזה גרם לי להדחיק את הנושא. כאשר בכ"ז אמרתי שעלינו לטפל בזה, כל פעם היא אמרה תירוץ אחר: "אולי אני לסבית?", "הכל בגלל החרדיות", "זה בגלל המניעה", "אתה כמו הורה שלי", ובכך נפנפה אותי. וכך בתת מודע האשמתי את עצמי שהכל בגלל שאיני אוהב אותה מספיק וישר הדחקתי את הנושא. לאחר הפרידה היא אמרה "לא הרגשתי קירבה". האם זה הגיוני? זה זה יכול להסביר שהיא מתכווצת?
נקודה חשובה: היא לא רצתה לשמור דיני הרחקות כמובן, לא כולל מגע מיני אמיתי, אלא רק שאחבק אותה, ובדר"כ לא נפלתי אך היו פעמים כאשר בכתה שחיבקתי אותה קלות מעל השמיכה. פעם היא אמרה ש"היום הכי כיף זה ר"ה, מפני שאז אתה יכול לחבק אותי בלא ניסיון למין". וכן אמרה "חבל שאינך דתי לייט שאז תוכל לחבק אותי גם במחזור" אז הפריע לי הנושא הדתי, אולם כיום אני מבין שחוסר ההדדיות שאני אחבק אותה בלי שצרכיי יסופקו, זה אולי הבעיה. גם כל פעם לפני המקווה היא הייתה הרבה פעמים לא כ"כ רוצה ללכת לדוגמה, פעם הלכנו לטבול בים כי היא חשבה שזה ישחרר אותה, אולם גם לאחר מכן זה לא זרם.
עוד נקודה חשובה: היא הייתה מתירה לי ואפילו מעודדת אותי לראות פורנו, וכאשר הסברתי לה שזה לא נכון לזוגיות, היא לא הסכימה לעשות הגנה לאינטרנט ואמרה "זה בעיה שלך", "תעשה מה שאתה רוצה", "זה טבעי ואין לי בעיה עם זה".
לאחר בערך שנתיים וחצי, מצאתי את עצמי כמה פעמים גולש בצ'אטים וממש הצטערתי על כך ומייד סיפרתי לה, רק לאחר מכן היא הסכימה לאחר הרבה זמן לעשות הגנה למחשב. כמוכן, היא דרשה ממני ללכת איתה לים מעורב וכאשר אמרתי לה שזה לא טוב עבורי, היא אמרה "חבל שאתה לא חילוני וזה לא מפריע לך". וגם היא הייתה מזלזלת בניסיונות שלי להישמר, ואפילו אמרה לי כמה פעמים "אין לי בעיה שתלך לזונות, לולא זה מגעיל אותי", ואני הסברתי לה כמה זה לא נכון לזוגיות. פעם היא אמרה "חבל שאין לך עוד בחורה למין ואותי רק תחבק". בדר"F משפטים כאלו גרמו לי להתכווץ ולהאשים את עצמי ולכן לא "דפקתי על השולחן".
לפני חודשיים, התחילה איתי בחורה ברחוב שמתברר שעקבה אחרי תקופה. לצערי, נפלתי לרגע וזרמתי לחיבוק איתה, אך לא הסכמתי למעבר לכך. בתפיסה שלי באותו הרגע ראיתי את החיבוק כסוג של אוננות אך לא הסכמתי לעשות איתה אקט זוגי שרציתי שלמור לאשתי, וגם לא הסכמתי לשמור איתה על קשר בשום אופן. רצתי נסער ומבולבל לאשתי וסיפרתי לה מתוך תפיסה שנפלתי בטעות גם מפני ש"אני מיני מידי" ואין לי בחירה וגם מפני שלא אין בעיה בכך. שיתפתי אותה מתוך אמון מוחלט.
הנקודה העיקרית היא שהסיפור הזה פתח לי את העיניים להבין מה שאין לי מאשתי, ולכן אמרתי לה "סוף סוף יש לנו הזדמנות לתקן את מה שחסר לנו בנישואים". אמרתי לאשתי ש"אני לא מוכן יותר לא להיות קיים" וש"אני ממש אשמח לדעת מה כואב לה, אך אני לא מוכן שהיא לא תבין אותי". זה גרם לה לעזוב!
אני כעת במצב שאיני יודע מה קרה בחיים שלי? מה נורמלי? האם התעקשתי סתם? מה גרם למה?
תודה רבה!