אני מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית שנה ב׳, ומרגישה שחוסר החיבור שלי לעבודה במסגרות חינוכיות ולעבודה המערכתית מול צוותי הוראה מקשה עליי מאוד. לאור המלחמה, נפתחה בפניי אפשרות לעבור למסלול התמחות בפסיכולוגיה שיקומית, ואני כרגע בקורס העיוני.
המטרה הסופית שלי בלא קשר למסלול היא לעבוד בעתיד בקליניקה פרטית. לכן אני מתלבטת: האם עדיף להישאר בחינוכית, למרות הקושי, ולסיים את ההתמחות שכבר התחלתי? או לקחת סיכון ולעבור לשיקומית, בתקווה ששם החיבור יהיה טוב יותר?
אני מפחדת להתחרט, ושגם בשיקומית אחווה קושי דומה. אם יש פה פסיכולוגיות שיקומיות אשמח ממש לשמוע מהי שגרת היום שלכן בעבודה גם במסגרת ציבורית וגם בפרטי, ואיך אתן מרגישות לגבי המקצוע.
תודה מראש לכל מי שתשתף
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025