אני נשוי כבר 8 שנים לאהבת חיי, יחד 12 שנים.
מיניות אף פעם לא היתה הצד החזק שלה, חשבתי שזה יתפתח עם הזמן בהתחלהזה לא הטריד אותי, ההפך!
הייתי בטוח שזה טוב כי אני היחיד שלה האמנתי בלב שלם שהיא תפתח שנעשה חיים יחד.
מאז עבר זמן וכבר יש לנו ילד יחד.
אני מרגיש אוויר, היא מודעת לצורך שלי ולכמה אני מצפה להיות פעיל.
בפועל יכול לעבור חודש ויותר מבלי שנעשה את זה וגם אם עושים זה רק בגלל שאני ממש ממש מנסה והרצון הוא נטו ממני.
כבר הכל עבר לי בראש.
חשבתי שהיא לא נמשכת אלי, שיש מישהו אחר, שאני לא נקי מספיק.
התעמתנו על כל זה והיא מרגיעה אותי שזה לא כל זה היא פשוט עייפה ממחשבות ומהחיים.
בכללי היא אחת כזו שתמיד חושבת ודואגת וקשה לה לשחרר.
ככה שאם אני לא "בסדר" אין סיכוי שזה יקרה.
מה שמצריך ממני תמיד להיות רגיש ומכיל ובן זוג טוב ואבא טוב.
כל הדברים האלו גרמו לי להיות הכי טוב שאני יכול ובאמת שאין לה על מה להתלונן.
עדיין אני במרוץ נגד הזמן כי לא משנה מה אני עושה, אם שכבנו עכשיו, אני אצטרך לחכות המון זמן לפעם הבאה.
אני כבר בשלבי הרמת ידיים.
לדבר דיברתי, להציע הצעות ללכת לדבר עם מומחים הצעתי.
אני מרגיש שאני לא מאושר, רע לי ושהדבר היחיד שמשמש כדבק במערכת יחסים הזו, זה הילד שלנו.
אשמח לחוכמת ההמונים לאנשים בגילאים שלנו או מומחים בנושא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות