אני בן 25, סטודנט להנדסה, שנה אחרונה. יש לי עבודה טובה בתחום. אני עומד ביעדים, מספק תוצאות, ולפעמים אפילו מרגיש על הגל. גם בלימודים הולך לי טוב משקיע, מבין, מצליח. תמיד זה שיכול לעזור.
וזה בדיוק העניין. כמעט כל דבר ששמתי אותו כמטרה, הגעתי אליו.
אבל יש תחום אחד שבו אני מרגיש שאני דורך במקום כבר שנים: החיים החברתיים.
אני כן ביישן, אבל יודע לדבר עם אנשים. כשאני מסתכל על הקשרים החברתיים שלי אין הרבה. יש לי חברים מהבית ספר שנפגש איתם מדי פעם, אבל מרגיש שלי שאנחנו חברים בגלל שגדלנו ביחד, ותכלס אני לא בקשר רציף עם אף אחד משם. בלימודים יש לי מעט מאוד חברים, יצא שהשקעתי את מרבית הזמן במספר מוצמצם של אנשים שבסוף אכזבו אותי ודרכינו נפרדו.
אני קם בבוקר עם לו"ז עמוס, עבודה, לימודים, משימות, כאילו הכול דופק, וגם עומד בעומס הזה בסוף. אבל יש בי שקט מתסכל כזה. מין ריק שקשה לשים עליו את האצבע.
כאילו חייתי לפי התוכנית של תתאמץ, תצליח, תרגיש טוב ורק עכשיו אני קולט שחסרה לי משמעות. או לפחות קשרים שיהפכו את כל זה לשווה משהו.
לפעמים אני שואל את עצמי אם פספסתי משהו בתיכון או בצבא, אם זה כבר מאוחר מדי ליצור חוויות של קרבה אמיתית. אף פעם לא הייתי במערכת יחסים.
אולי פשוט לא למדתי איך עושים את זה, כי תמיד הייתי מרוכז בלבנות את עצמי.
ועכשיו, כשאני כבר יחסית "בנוי", אני מסתכל אחורה ולא בטוח איפה להתחיל למלא את החלק שנשאר ריק.
אם מישהו חווה משהו דומה, או מרגיש כמוני אשמח לשמוע. איך יוצאים מזה? איך בונים קשרים בגיל כזה, כשאין את המסגרת של הילדות או הצבא או המעונות?
איך מייצרים חברויות כשכל אחד כבר בעולם משלו?
שלא ישמע פה שאני מאשים את העולם, ברור לי שהאחריות למצב הזה היא שלי. ובכל זאת, משנה לשנה מרגיש לי שזה הולך ומדרדר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025