איך אפשר לשכוח אותה כשליבי שבוי בידה?

היי , האמת שאף פעם לא כתבתי פוסט כזה אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל ואיך לרשום אז אני פשוט אשפוך את מה שיושב על לביבי.
יש לי ידידה שאנחנו מכירים כבר קרוב לשלוש שנים , הכרנו דרך הצבא כשהגעתי לשמה לראשונה והיא כבר הייתה והפכנו לחברים הכי טובים שיש היינו ביחד כל היום עושים הכל ביחד בצבא ובאותה התקופה הייתה לי חברה, כמובן שמבשך כל התקופה הזאת לא היה לי אלייה אפילו מעט רגשות, עם הזמן משהו בלב התחיל להשתנות.. מיום ליום זה הלך ונעשה חזק יותר ויותר , אחרי חצי שנה אני וחברתי ניפרדנו בגלל סיבות כאלה ואחרות וניפרדנו בצורה יפה וטובה... אחרי הפרידה מן הסתם שהמשכתי להיות עם אותה ידידה והקשר רק הלך והתהדק מיום ליום הרגשתי אליה יותר ויותר.
ימים שהיא הייתה לוקחת חופש הייתי מתבאס ולא רוצה ללכת לצבא כי אני יודע שאני לא אראה את החיוך שלה על הבוקר , התאהבתי בה בצורה אנושה שבמשך כל הזמן הזה אני דיי בטוח שהיא אפילו לא הסתכלה עליי בקטע רומנטי, היא הייתה מספרת לי על בחורים שמתחילים איתה והלב שלי היה נמס הרגשתי שכל סיפור שלה זה כאילו דוקרים אותי בלב כל פעם מחדש.
עם הזמן שעבר שניינו השתחררנו מהצבא ואנחנו עדיין בקשר ניפגשים מידי פעם, המצב הגיע לזה שאני מאוהב בה ברמה שלא אהבת אף אחת מעולם.
אני כל כך אוהב אותה שאני מוכן לעשות הכל בישבילה ולמענה, את החיים שלי אני אתן לה , אבל אני יודע שזה בחיים לא יקרה היא לא תסתכל לכיוון שלי בחיים והיא תמיד אמרה שהיא לא תרצה לצאת עם ידידים וברגע שהיא מרגישה שהם מעט מתקרבים יותר מידי היא תתרחק מהם.
כשאנחנו ניפגשים אני פשוט לא רוצה שאותה מיפגש ייגמר, שייארך עד הנצח וכמה שיותר, היא ממשיכה לספר על גברים שהיא יוצאת איתם ואפילו החייאה כבר לא יכולה לעזור ללב שלי שמת מבפנים.
אני לא יכול לתאר כמה אני אוהב אותה, החיוך שלה שמאיר לי את העולם גורש למשהו חם לצוף לי בפנים, המבטים שלה שאני כל כך אוהב..היופי שלה שהוא הכי יפה בעולם בעיניי..והכי חשוב הפנימיות שלה, היא פנינה מבחוץ ויהלום מבפנים היא האדם הכי מדהים שהכרתי איי פעם, לעולם לא אפסיק לאהוב אותה ואמשיך להישרף מבפנים בידיעה שהיא לא תהיה איתי ושלי בחיים...
באף פעם לא ידעתי שארגיש כזאת מועקה, כזה עצב עמוק וחזק ששורף לך כל עצם בגוף ודוקר את הלב מבחורה וכמה כמה אני מנסה לשכוח אותו בכל פעם שאני פוגש אותה הכל חוזר בחזרה , ניסיתי לשנות את עצמי לעשות כל דבר כדי שהיא אולי תסתכל עליי אפילו מעט ושום דבר לא עזר.
אין לי האומץ להגיד לה כמה אני אוהב אותה ו"שבישבלה נוצרתי ורק איתה אני קיים" כי אני מפחד שזה יהרוס את הקשר שקיים.
בשיר השירים רשום : "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"
אני במשך שנים קורא את שיר השירים ורק בשנים האחרונות המשפט הזה קיבל משמעות בעיניי , עכשיו אני מבין כמה האהבה קשה וששום דבר לא יכול לכבות אהבה שכזאת גדולה, עצוב עיניי כואב ורע לי שזה לא הדדי .. אני אמשיך לאהוב אותה עד סוף חיי אני בטוח ומקווה שאולית אולי יום אחד היא גם תסתכל עליי.