יש לי רגשות כלפיו, אך הוא חושב על האקסית - הצעתי ידידות והוא לא התנגד

היי, אני בת 18 בקרוב מתגייסת לצבא.
לפני שנה היה לי חבר וזה נגמר ממש לא טוב בנינו. אני נפרדתי ממנו כי הוא עשה המון דברים שפגעו בי, אבל עדין אהבתי אותו. עברה שנה מאז ועד לא מזמן חשבתי עליו יותר מידי, כל הזמן רציתי לדעת מה איתו, מה הוא עושה, אם יש לו חברה...
ואז הכרתי מישהו. זה נשמע קצת מצחיק אבל הכרנו במיונים לצבא. החלפנו מספרים ואז נשארנו בקשר. כשהכרנו הייתה לו חברה. התחלנו לדבר, המון, זה הגיע למצב שאנחנו מדברים כל היום - גם בהודעות וגם בפלאפון. ממש שיחות אישיות והמון דברים שלא חשבתי שאני אספר לבן אדם שאני בקושי מכירה. הוא גם שיתף אותי בכל מה שקורה לי. חברה שלו, שעכשיו היא כבר האקסית, הייתה ממש מטומטמת ומתוסבכת ובגדול היא ממש ממש פגעה בו והוא עדין אהב אותה וסלח על הכול.. כל הזמן הוא התייעץ איתי מה לעשות ואני אמרתי לו תיפרד ממנה היא פוגעת בך מגיע לך יותר, עד שבשלב מסוים הבנתי שאני לא סתם רוצה שהם ייפרדו כי הוא נפגע, יש לי רגשות אליו. לא אמרתי לו כלום והמשכנו כרגיל, עד שהם נפרדו. ואז גם הוא התחיל כזה לזרוק רמזים שהוא בעניין וחברים שלי ממש דחפו אותי לנסות... כי תמיד היו לי חברים ערסים כאלה והוא ממש ילד טוב עם אופי טוב וחבל להפסיד את ההזדמנות.
התחלנו להיפגש המון, למרות שזה סיפור כי הוא גר בכלל בעיר אחרת וצריך לנסוע ברכבת וזה.. והיה לי ממש כיף איתו במפגשים והוא אמר כל הזמן שגם לו ושאני מדהימה והיינו קרובים לנשיקה הרבה פעמים אבל זה לא קרה.
כבר הבנתי שהוא איטי אז החלטתי לעשות משהו שאף פעם לא עשיתי ולנסות ליזום קצת גם בעצמי... העלתי את הנושא לשיחה והוא אמר שיש לו רגשות אליי אבל הוא צריך לחשוב על זה כי הוא עדין חושב על האקסית שלו... אז נתתי לו את הזמן והבנתי שהוא כבר לא מקבל שום החלטה ומורח אותי. וכבר הרגשתי ממש כאילו אני רודפת אחריו , וזה אמור להיות הפוך.. אז כבר די אמרתי לו שאני מעדיפה שנשכח מכל זה וזו הייתה טעות ועדיף שנחזור להיות ידידים... והוא לא התנגד. אבל עדין יש לי רגשות אליו , מה אני אמורה לעשות?

בנוסף, אני כל הזמן רבה עם ההורים שלי. הם אומרים לי שאני ילדותית ולא לוקחת אחריות ותמיד רוצה שאנשים יטפלו בבעיות שלי ובוכה ונפגעת מכל דבר. אני חושבת שהם צודקים, אבל כל הדיבור המזלזל הזה ממש פוגע בי. אני יודעת שהכוונה טובה, ואני רוצה לשנות את זה אבל מצד שני הם לא נותנים לי את החופש.
אני אמורה לעבור ניתוח פלסטי שאני חולמת עליו המון זמן. הם רוצים שאני אעשה אבל כל הזמן נותנים לי את התחושה שאני לא יצליח לעמוד בזה, ושאני חלשה.... ותמיד מזכירים את זה שאני לא יודעת לבלוע כדורים. כן, למרות שאני בת 18 , קשה לי. אני לוקחת כדורים ממש קטנים או מעדיפה משהו נוזלי. ומבחינתם זה שאני לא מצליחה לקחת כדור מראה שאני מנסה להתחמק מכל דבר ולא לוקחת אחריות, וזה לא נכון בכלל!! ואני לא יודעת איך להצליח וכל פעם שהם לוחצים עלי זה עוד יותר גרוע.

וגם לגבי הצבא. כל דבר שאני עושה אני מרגישה כישלון בו. יש לי קבא 54 וביקשתי במנילה תפקידים של מחשבים. שלחו לי מיון לגאמא, ולא הצלחתי להתקבל. חיכיתי שישלחו לי עוד תפקידים וכשראיתי שהם לא שולחים התחלתי לשלוח פקסים והתקשרתי לבקש להתמיין לתפקידים שאני רוצה. אבל עד שהצבא טרח לחזור אליי כבר כל המיונים נסגרו... אני לא מאמינה שכנראה אני אצטרך עכשיו להעביר שנתיים שלמות בתפקיד שהצבא ייתן לי ושלא יממש בכלל את הפוטנציאל שיש לי....

בקיצור, באופן כללי התחושות שלי בזמן האחרון מגעילות. יש לי חברות וידידים אבל אני מרגישה לא נעים לדבר על זה כבר ולחפור ושיחשבו שאני דיכאונית, ואני לא יודעת איך בכלל להסביר את עצמי. באופן כללי אני מרגישה לבד, שלאף אחד לא אכפת ממני. אני יודעת שזה לא נכון.. אבל ככה אני מרגישה. כמעט לכולם יש עכשיו בני זוג וכמובן שהם העדיפות הראשונה שלהם, וכל פעם שאנחנו יוצאים ביחד אני רק מרגישה יותר לבד.

סורי על החפירה הארוכה... אבל הייתי צריכה לשתף את זה. אשמח אם למישהו יש עצות בשבילי (: