מאז ומתמיד הייתי בן אדם חברותי ומצחיק, בתיכון היו לי חברים והייתי מכיר את כולם, אבל עדיין היה חסר משהו..... לא משנה מה היה אז אבל יצא שנשארתי חסר כל חבורה מהחבורות בתיכון. חשבתי שכשאני אתגייס אולי זה ישתנה ושלא צריך לרדוף אחרי שום דבר. התגייסתי ובאמת פגשתי אנשים שהם באותו ראש כמו שלי, אבל עדיין בסופשים כל אחד הוא לעצמו וכל אחד חוזר חזרה לחברים שלו, ושלא תבינו לא נכון הרבה פעמים ארגנתי יציאות, והכל טוב ויפה אבל עדיין לכל אחד יש את החברים הקרובים שלו מהבית שהם מכירים כבר כמה שנים.
מרגיש ייאוש גדול, חברים מהשכונה שלי כל סופשים יוצאים לברים ומסיבות ורק אני בבית לא חווה שום דבר ומרגיש פספוס גדול.
אני תופס מעצמי אחד עם ערך גובהה, מישהו שמתאים לחברה האיכותיים ולא לאנשים שעדיין תקועים מאחור. כמה שאני לא מנסה למצוא אנשים ברמה אני לא מצליח להכנס לשום חבורה כי אנשים אומרים לעצמם שאם אין לבן הזה שום חבורה כנראה זה אומר דבר אחד או שניים על הבן אדם וזה נהפך ללופ שאי אפשר לצאת ממנו.
אני ככה כבר כמה שנים מאז התיכון ואני מרגיש שזה אוכל אותי מבפנים, אני מקווה שיש לכם תשובה שתוכל לעזור לי בבקשה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025