כן
אנחנו ביחד 6 שנים. אנחנו כל היום מבלים ביחד כמעט ללא פרידה (גרים עם ההורים אך ישנים 7 לילות בשבוע ביחד)
אנחנו מסתדרים טוב, צוחקים ומבינים אחד את השניה ובאותו ראש בכל מובן. הוא ממלא לי את החסר בחברה הסוציאלית. הוא יודע עלי הכל ואני עליו-הוא החבר הכי טוב שלי.
אבל, ויש פה אבל גדול, אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו כבר.
אנחנו לא שוכבים כבר, הפעם האחרונה הייתה לפני כ 4 חודשים וגם לפני זה לא היינו מרבים לשכב. חוסר חשק מצידי וייאוש מצידו.
אני חושבת שהוא לא מוצלח, הוא מזלזל בתואר שלו ולא מעניין אותו למצוא עבודה טובה, הוא לא חושש מהעתיד לבוא כמוני. הוא לא משקיע בעצמו ובחיים שלו... הוא לומד רק כי הסביבה הלחיצה אותו לכך (ההורים שלו, אני) הוא נכשל כמעט בכל מבחן. הוא לא שאפתן גדול או בכלל ולא מענין אותו כלום (לא טיולים לחו''ל, לא לימודים- רק חיי היומ-יום והנוחות שבזה)
אין נישוקים או חיבוקים כבר ועם כל זאת אנחנו כל היום ביחד כמעט ואני רגילה לנוכחות שלו פה.
רגילה לישון איתו בלילה, להתעורר איתו בבוקר, לדבר איתו ופשוט להיות איתו כאן. אני כל הזמן חושבת איך אני אסתדר אם נפרד? וזה מה שעוצר אותי. הוא כבר חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ואני לא מסוגלת לחשוב על פרידה.
למרות שכבר זוגיות אמיתית אין בינינו ולמרות שאני יודעת שאני לא ארצה להתחתן עם איתו.
תמיד אני אומרת שאם מישהו יתחיל איתי והוא ימצא חן בעיני אני אענה לחיזוריו... אבל תמיד שמתחילים איתי אני מיד מסרבת כי יש לי חבר ולא נותנת צ'אנס בכלל לצאת מהמערכת היחסים הזאת.
דיברנו על זה כמה פעמים אבל אנחנו מטאטאים דברים למתחת לשטיח ומתעלמים מהעובדות.
אני מנסה לחשוב על דרכים, מה יכול להחזיר לנו את הזוגיות ופשוט לא יודעת מה לעשות...
אשמח לעצה וסליחה על החפירה.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025