שלום לכולם.
אני בן 23, וסוחב איתי סיפור מאכזב של שירות צבאי טוב ולא טוב. שירתתי בתור תומך לחימה באחת מהגזרות המבצעיות במדינה, בתפקיד מאוד תובעני ושוחק אך מלא סיפוק. מאוד נהניתי מהעשייה, וגם הייתי טוב במה שעשיתי. הובלתי מחלקה, המפקדים סמכו עליי בעיניים עצומות, הייתי מצטיין, היו הצעות לקצונה, באמת היה טוב.
עם הזמן הרגשתי שאני מותש מהשגרה ונורא רציתי לקבל את החיים שלי 'בחזרה'.. חברים שלי היו עושים יומיות, עובדים, נהנים, בזמן שאני בקושי ראיתי את הבית וזה רק חיזק אצלי את התחושה. קינאתי, מודה.
אחרי כמעט שנתיים באותו המקום, עברתי למקום קרוב לבית בתקווה להטבה בתנאים. אך הם היו גרועים יותר, עם חיילים שהתנהגו כמו זאבים אחד לשני, ועם מפקדים נוראיים שמאוד ניסו לתקוע לי מקלות בגלגלים. לא ניסו להקשיב ובטח לא לעזור. אחת התקופות הנוראיות בחיי.
אפשר לומר שנכנסתי לדיכאון קל אך עוד נשלט.. ואז שמעתי מחבר על הדרך לצאת מהצבא דרך הקבן.
אני מתבייש לומר זאת אבל פשוט ידעתי בדיוק מה לעשות, הכל היה מתוכנן, ומשם הדרך הייתה קצרה יחסית והשתחררתי, בתחושה שעשיתי משהו שנוגד את ההגיון שלי, אבל בריא לי בנקודת זמן הנוכחית לאותה תקופה.
כיום, אני שנתיים אחרי המקרה, התגברתי על התחושות הקשות והמחשבות, המשכתי הלאה בחיים ואני מתחיל ללמוד.
בסביבה הקרובה שלי יודעים להעריך אותי, אנשים נהנים בחברתי ואין לי בעיות עם חיי חברה בסך הכל. רק המקרה הזה לעיתים יושב לו אי שם. וכרגע לפני המעבר וההתחלה החדשה, יש לי חששות לגבי השאלות אם יהיו, מה לענות ואיך.
ובנוסף לגבי זוגיות עתידית (כבר הייתי באחת עם מישהי נוראית שבשעת משבר לא היססה להשתמש בזה כקלף עליי) האם לספר מלכתחילה? מה יהיה במפגש עם ההורים? בנות, היה מפריע לכן הפרט הזה? בהתחשב בכך שלמדתי מהטעות, למדתי לרסן את עצמי, להתאפק, והתבגרתי מאוד מהמקרה.
אשמח לשמוע את דעתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025