כשהייתי בצבא הכרתי מישהי נהדרת התאהבנו, היינו יחד שנתיים, נגמר לא יפה.
אני מאז ומתמיד הייתי אדם רזה, חסר ביטחון, משפיל מבט וזאב בודד בכללי.
מספר החברים שלי תמיד היה נמוך, מבחירה.
אבל לאחר הפרידה הבנתי שאני לבד כאן, ובמקום לזכור את הדברים הרעים ממנה, והיו כאלה המון, אני זוכר רק את הטובים. שהיא התאהבה בי, הבחור בתת המשקל הקיצוני, בלי יותר מדי צ׳ארם או ניסיון עם נשים, ולא
בשרירן גדול וכריזמטי כמו שיש כאלו בשפע בארץ היום.
היא הרבה בראש שלי, ובצער די גדול אני יכול להגיד שאני לא בראש שלה כלל וכלל.
נכנסתי למסגרת חדשה בלימודים, חוסר הביטחון שאפיין אותי תמיד עד שהכרתי אותה חזר, אני מוצא עצמי מפליג במחשבות בעודי יושב ומעשן לבד, ואין דבר חונק מזה.
זה גרוע יותר מהעבר, כי בעבר זה מה שהעדפתי.
היום אני מרגיש שאני צריך אנשים שירימו אותי, ושאני ארים אותם, אבל השנים שהעברתי בעודי לבד פשוט גרמו לי להיות אדם קר רגשית, אדם שאין לו שום חוש סמול טוק, אדם עם הומור קצת חייזרי הייתי אומר.
אבל כל זה רק מבחוץ, מבפנים אני אדם רגיש, יודע ואוהב לאהוב, אבל אני לא מצליח למנף את מה שבתוכי אל החוץ, להקרין שמחה שגורמת לאנשים להתקרב אליי.
ולסיום,
תמיד הייתי בטוח שאף אחת לא תרצה אותי, ככה זה היה ב20 שנות חיי מלפני שהכרתי אותה, ולצערי התחושה הזו מעיבה בליבי מחדש היום.
איך אוכל להחזיר לעצמי את שמחת החיים שמילאה אותי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025