היי
אני בזוגיות כבר 3 וחצי שנים עם בחור שמבוגר ממני בשנה.
מתחילת הקשר היו בינינו המון ריבים, כאשר בכל ויכוח הוא זה שאומר את דעותיו ואני זו שחייבת להקשיב להן ולהסכים, אחרת יש ויכוח עצום בו הוא יכול לטעון שאם אני לא חושבת כמוהו או מסכימה למה שהוא מבקש, אז אנחנו כנראה לא מתאימים, או שהוא לא רוצה אישה כזו.
לכן, כדי לשמור על הקשר, מצאתי את עצמי המון פעמים פשוט מסכימה.
בנוסף, הוא מגיע אליי בכל פעם עם איזה משהו שהוא טוען שאני צריכה לעבוד עליו ולשפר בעצמי למען הצלחת הזוגיות, זו תמיד אני האשמה ואני זו שצריכה לשנות כדי שהזוגיות תצליח ושום דבר אף פעם לא טוב מספיק בשבילו, תמיד מגיע עוד משהו שאני לא מספיק חזקה בו לטענתו ושאני צריכה לשפר ולשנות כדי שהזוגיות תצליח.
אני מרגישה שאני צריכה לבקש רשות על כל דבר, הוא מתעצבן וכועס עליי על כל דבר קטן וברוב הריבים אני זו שאשמה לדעתו וצריכה לקחת אחריות.
יש גם אספקט מסוים של קנאה בקשר, למשל, אני עובדת כמגייסת בחברת הייטק ואמנם רוב מי שעובד סביבי במהלך יום עבודה שוטף הן נשים, אבל יש לי גם ממשק עם גברים שעובדים במחלקות שונות בארגון, וכמובן עם מגויסים. אני מרגישה שבכל פעם שאני מספרת לו משהו שהיה בעבודה ובכלל, על אירוע שכלל אינטראקציה עם בן המין השני, הוא מתחיל לשאול המון שאלות ולבדוק על מה בדיוק דיברנו וכולי.
עם זאת, אני רואה בו אדם מקסים, אנחנו מאוד מחוברים אחד לשני ורגילים לעשות הכל ביחד, הוא מצחיק וטוב לב וברגעים הטובים, ממש טוב לנו ביחד וזה המון מבחינתי.
הבעיה היא שהריבים הם פשוט בלתי פוסקים, כל ריב או ויכוח קטן הופך לדרמה עצומה ואנחנו כבר מותשים.
אני ממש חצויה ולא יודעת כבר מה לעשות. מצד אחד מאוד קשה לי לוותר עליו, אני מרגישה שיש בינינו חיבור מאוד מיוחד.
מצד שני, יש את כל הריבים וכל הבעיות שציינתי שאי אפשר להתעלם מהם.
ויש גם את הפקטור של הגיל, אחגוג 35 בעוד מספר חודשים וזה מכניס אותי ללחץ עצום.
מה הדבר הנכון לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות