מגיל 12 התמודדתי עם חרדה חברתית ודיכאון ברמה דיי קיצונית, ברמת אי מסוגלות להסתכל לאנשים בעיניים ודברים אחרים דיי אקסטרימיים. בגיל 18 התחלתי לצאת מזה עד שנשאר בגיל 24 רק ניצוצות קטנים של ההתמודדויות האלו. הבעיה שלי עכשיו היא שאני מרגישה שאיבדתי את כל הזמן הקריטי שלי בשטויות, כל דבר שאני מנסה אני מבינה עד כמה אני בינונית או גרועה בו. התחלתי להתאמן במכון כושר, ואחרי יותר משנה וחצי של אימונים אני יכולה להגיד שאני בקושי בינונית. הלכתי לשיעור טניס וקלטתי כמה שאני לא טובה, נרשמתי לפסיכומטרי וקלטתי כמה מתמטיקה קשה לי, יש לי חלומות ללמוד לנגן או לשיר ואני מרגישה מבוגרת מדיי לזה. איך מפסיקים לחיות את התחושה הזו שפספסת את כל החיים שלך? אני ככ רוצה להיות טובה במשהו, ואני רואה את כולם מצליחים מסביבי גם בלי הרבה ניסיונות כמו ברמה שלי ואני מתוסכלת ברמה שאני לא מצליחה להכיל את כל זה. מרגישה שאני מתחילה לחיות רק בגיל 25.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025