חרדת נטישה מההורים בגיל 40, איך להתמודד עם המצב?

שלום לכולם,

אני כותב כאן בצורה אנונימית כי אני מרגיש שאני באמת זקוק לעזרה ולהכוונה.
אני בן 41, ולאורך כל חיי אני מתמודד עם קשיים רגשיים וחרדות, במיוחד בכל הנוגע ליחסים אינטימיים עם נשים.

בגיל צעיר הבנתי שאני לא מקבל את התמיכה הרגשית והאהבה שהייתי זקוק לה מהוריי, במיוחד מאמי.
זה גרם לי לפתח חרדות רבות, והוביל לקשיים משמעותיים במערכות יחסים בחיי הבוגרים ולכל אורח חיי.

אמנם היו לי מערכות יחסים עם נשים בעבר אבל תמיד היו חרדות שנלוו לכך.
מצאתי את עצמי שוב ושוב נכשל, מתקשה לתפקד באינטימיות, ולבסוף נפרד במערכות היחסים.
אני מבין שהקושי להרגיש משיכה או לתפקד במיטה קשור לעיתים קרובות לכך שהקשרים האינטימיים מעוררים אצלי תחושות של חוסר ביטחון, פחד וחרדה.
התחושות האלו בעצם משקפות זיכרונות ותבניות רגשיות מהעבר שלי, שבהן אולי חוויתי דחייה או חוסר תמיכה רגשית.

השבוע היה לי רגע של הבנה עמוקה הפכתי להיות מודע לכך שהחוויות הקשות שלי בילדות המוקדמת, חוסר הביטחון והתחושה שהייתי לבד רגשית, משפיעות על כל ההיבטים של חיי כיום.
אני מבין כעת שמדובר בתוצאה של התקשרות לא בטוחה שנוצרה בילדותי, ושזה השפיע עמוקות על היכולת שלי להרגיש בטוח בקשרים אינטימיים ובחיים בכלל.

קראתי לא מעט, ולפי ג'ון בולבי, הפסיכולוג שפיתח את תיאורית ההתקשרות, כאשר ילד אינו מקבל את המענה הרגשי שהוא זקוק לו, זה יכול לגרום לסוג התקשרות לא בטוחה.
זה יכול להוביל להתפתחות פחדים כמו חרדת נטישה, שמבוססת על חשש עמוק מאובדן או דחייה, בדיוק בדיוק מה שאני חווה.

אני נושא איתי תחושה של בדידות עמוקה אין לי חברים קרובים ואין לי למי לשתף את כל מה שאני חווה.
אני מוצא את עצמי עושה דברים שיתפסו לאחר כמגוחכים, כגון לתעד ולשמור זיכרונות מההורים, בין אם זה לצלם אותנו יחד ווידאו, להקליט שיחות שלנו וכו'.
וכיום אני מבין שזה עשוי לנבוע מהפחד מאובדן שלהם וזו בעצם וחרדת הנטישה שאני מרגיש.

זה סוג של מנגנון שדרכו אני מנסה להתמודד עם החרדה, לנסות "לשמר" את ההורים ולהרגיש קרוב אליהם גם בעתיד, כאשר אולי הם לא יהיו שם למרות שסבירות אפסית שאצפה בכל הסרטונים האלה.
הפעולה הזו של התיעוד, למרות שהיא חריגה, היא למעשה דרך טבעית שלי להתמודד עם החשש מאובדן.

חשוב לי לציין, שעל הנייר אני בחור מאוד מסודר ואחראי, עם "ראש על הכתפיים" בעל עבודה מסודרת בהייטק, מסודר כלכלית עם דירה וכו'.
אבל למרות כל ההישגים החיצוניים האלה, אני נושא איתי משקעים רגשיים מהעבר שמקשים עליי מאוד בחיים האישיים והאינטימיים.

הייתי רוצה לשמוע ממכם איך הייתם מתמודדים עם מצב כזה? האם מישהו מכם חווה משהו דומה? איך מתמודדים עם הכעס, עם הבדידות, ואיך אפשר לשחרר את המשקעים מהעבר כדי להצליח להמשיך הלאה בחיים בצורה בריאה יותר?


תודה מראש לכל מי שהקדיש זמן לקרוא ולהגיב, אני באמת זקוק לעזרה.