אני והבן זוג שלי כבר 3 שנים ביחד. הוא גדול ממני ב3 שנים. אני סטודנטית שנה ג לחינוך והוראה והוא נכנס לקבע בצבא. אתמול חגגתי יום הולדת 22 והוא הציע לי נישואים. אז אתם שואלים איך הגבתי? אמרתי כן, תחילה היססתי לכמה רגעים ואז חברה שלי לחשה לי באוזן בצד "תגידי כן" ופשוט אמרתי ישר כן, נראלי מהלחץ. אבל אני עדיין לא מוכנה ואני יודעת שטבעת נישואין לא אומרת כלום עדיין. עברנו הרבה דברים ביחד, חלקם לא טובים, היו לנו הרבה ריבים רציניים שקרו יותר בגללו כמו: שקר והסתרת האמת לתקופה של בת שנה, חסימות בוואטסאפ ומכל מקום אחר כולל סינונים, הוא רצה להיפרד ממני בגלל שסבא שלו נפטר ועוד. מה שכן סלחתי לו בכל הפעמים הללו וכבר מעל לשנה לא היה לנו ריב רציני אבל אני מרגישה בתקופה האחרונה שאני לא נמשכת אליו. שואלים אותי אם אני אוהבת אותו, וקשה לי לענות על זה. הוא מאוד טוב אליי, ובא לקראתי וממש אוהב אותי ורוצה להקים איתי חיים משותפים. ושם אבל אני לא נמשכת אליו מבחינה מינית בתקופה האחרונה. אני לא יודעת למה זה, אולי בגלל כל מה שעברנו ב3 שנים האלו. לגבי הצעת הנישואים הוא לא דיבר על זה לא איתי ולא עם ההורים שלי, פשוט קנה טבעת לפניי שנתיים ורצה להציע לי אבל בסוף חברה שלי אמרה לו שהוא משוגע וזה מהר מדי ואז הוא דחה את זה עד לאתמול. וכאילו הצעת הנישואים הזו הייתה כאפה בשבילי, כאילו אמרה לי להתעורר ולהתאפס על עצמי כי הזמו ממשיך לתקתק לו. אנחנו עוד לא גרים ביחד, הוא רוצה שאני בעוד כמה חודשים אעבור לגור איתו ואם להגיד את האמת, אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה ולמה אני מרגישה, מה שאני כן מרגישה זה שממש נוח לי איתו כי הוא בא הרבה לקראתי. אז אני לא יודעת לאן הלאה ומה לעשות, אני לא רוצה שכל זה גם יפגע לי בלימודים כי מאז ההצעה אני לא מצליחה להתרכז בדברים אחרים שיותר חשובים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות