בערך מתקופת הנעורים ידעתי שאני כנראה בי, הנשיקה הראשונה שלי הייתה עם חברה בגיל 15. לא ייחסתי לזה חשיבות כי חשבתי זה סתם תקופה ורצינו ״להתנסות״. מאוחר יותר הכרתי את חבר שלי ואנחנו זוג כבר יותר מ4 שנים. עכשיו אני באמת מרגישה שהוא החבר הכי טוב שלי, המשפחה שלי, טוב לי איתו כמעט בהכל.. חוץ מעניין ה״זוגיות״. כבר מזמן מרגישה שאני לא כזה נמשכת אליו, לא נהנת מהרגעים המשותפים שלנו במיטה ואני עושה את זה בעיקר בשבילו, כיאילו קצת מיציתי את זה. חשבתי שזה נורמאלי כי אנחנו לא זוג טרי ואי אפשר להמציא את הגלגל מחדש כל הזמן.. עד שהכרתי אותה. מישהי שמשרתת איתי בבסיס ויוצא לנו לעבוד הרבה זמן יחד. עם הזמן הרגשתי שאנחנו יותר מתקרבות ונהיות חברות טובות, ככה ראיתי את זה עד לפני לא מזמן. יש סיכוי שהיא תעבור לתפקיד אחר בו לא ייצא לנו לעבוד הרבה זמן יחד כמו שיצא לנו לפני, וכשהבנתי את זה המחשבות עליה לא יצאו לי מהראש. התחלתי לראות אותה בצורה שונה, כמה שהיא יפה, חמודה, חכמה, כמה שאי אפשר שלא להתאהב בה. המחשבות האלה הפחידו אותי. אני בטוחה שלא ייצא מזה כלום ואין לי טעם לנסות אפילו, היא בטוח סטרייטית והיא בטוח תהיה נגד כי הסביבה לא תראה את זה בעין טובה. אבל מה זה אומר עליי? אני לא רואה את עצמי בזוגיות עם בת, אני לא רואה את עצמי מפרקת את מה שבניתי 4 שנים. אז למה זה קורה לי? למה אני רוצה דווקא את מה שלא אוכל אף פעם להשיג ולחיות איתו.. זאת הייתה פריקה, אפילו לא יודעת מה השאלה בעצם.. מה הייתם עושים או חושבים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025