היי לכולם ותודה מראש לעונים,
זה עומד להיות די ארוך..
אז הרקע הוא כזה
אני בת 22, נולדתי למשפחה חילונית לגמרי וסביבה חילונית לגמרי, עשיתי צבא וכו'
עם זאת מגיל יחסית צעיר אני זוכרת שהייתה לי סוג של זיקה לדת, שפשוט לא באה לידי ביטוי במעשים, נגיד מעולם לא שמרתי שבת במלואה וכאלה. פשוט איזשהו חיבור פנימי עם הדת ועם אנשים דתיים. תמיד כשאני רואה אותם אפילו סתם ברחוב אני מברכת אותם בלב כי מבחינתי הם שומרים על המסורת של כולנו וזה מאוד ראוי להערכה מצידי.
וגם אני מאוד מתחברת לערכים שלהם, אהבת הארץ, כל הקשור ביחסים בין נשים לגברים.. אני תמיד אומרת שנולדתי למגזר הלא נכון..
אני באופי שלי ביישנית מאוד, ועד לפני קצת פחות משנה לא הייתי עם גברים בשום סוג של מגע אינטימי.
רק לפני קצת פחות משנה הכרתי מישהו במקרה והוא בעצם הנשיקה הראשונה שלי. אבל מבחינת יחסי מין אני בתולה..
אני ממש מתחברת לקטע הזה של שמירת נגיעה, נפגשתי לדייטים בסך הכל עם 3 גברים בחיי וכל פעם הלחץ הזה של האם הוא ינסה לגעת, האם הוא ינסה לשלוח ידיים. אצל דתיים זה פשוט מוסכם שלא נוגעים רק מגיעים לדבר ולבחון את האישיות וזה כל כך מקסים לפי דעתי.
עכשיו התחלתי לצאת בקטנה עם איזה בחור והוא חילוני ואני פשוט לא יודעת אם לחתוך את זה או לא.
מצד אחד בחברה החילונית להיות בת 22 ובתולה זה די מוזר ואם נמשיך להיפגש אני מניחה שזה כן יגיע לשם
ומצד שני אתם יודעים איך זה החילונים לא רוצים להתחייב לשום דבר אז יש מצב שעוד כמה חודשים כבר לא נהיה בקשר ואז יכול להיות שכבר לא אהיה בתולה ומפחדת שזה יחסום אותי סופית מלהכיר מישהו דתי.
מצד אחד אני רוצה כל כך להכיר בחור דתי ובעזרת השם שגם יהיה לי בית דתי ומצד שני למה שבחור דתי ירצה מישהי חילונית?
עכשיו לחזור בתשובה ולהתחזק זה קל להגיד, קשה לבצע. זה תהליך מאוד לא קל כשאתה לבד בזה ובסביבה חילונית ושאין לך איזשהו מנטור לצידך להסביר הכל.
אני פשוט מרגישה לא לפה ולא לשם. מבולבלת נורא
אשמח לעצות ותובנות או כל דבר..
סליחה על האורך ותודה למי שקרא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות