שלום לכולם, נשוי טרי שנתיים, אבא לתינוקת מקסימה בת 10 חודשים , לא חסר כלום בכל המובנים והחיים הם טובים, טובים חוץ מהזוגיות.
נכון שאומרים שתינוק חדש משנה את התמונה , שהאישה צריכה ספייס ואוויר, הבנה ועזרה ושותף לחיים, את כל זה אני מיישם לפרטי פרטים.
מעבר לכך , אשתי כבתה, אין סקס, פרגונים ואפילו לא שמחת חיים, לא יוצאים מהבית ולא עושים כלום יחד, אני, בסך הכל רוצה להרגיש את המשפחה,
את הסקס מזמן שמתי בצד, אבל חשוב לי לצאת יחד, לנפוש יחד, להרגיש למה התחתנתי, להינות כמו השכנים בדלת ליד, אבל דווקא אצלי, המצב עגום.
כשיושב לשוחח איתה, לא מעוניינת לשמוע , אמרתי שהחיים הולכים ונהיים ריקים מתוכן וזה מפריע, והתשובה שקיבלתי ״תתרגל לחיות ככה, זה נישואין״.
אני לא מסכים לחיות ככה,
ללא אווירה טובה
ללא הרגשת אהבה
ללא פירגון,
רוצה לחיות חיי משפחה כמו כולם.
לא מסוגל לחשוב על המחשבה של לעזוב את הבית, אני מחובר לתינוקת יותר מדי ופוחד לאבד אותה, אבל מאבד בעצם את עצמי.
הצילו , מה עושים.
איך מחזירים את האהבה לבית הזה,
נראה כאילו העניין פה נגמר..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות