אני במערך הטכני והתפקידים שאני משובץ אליהם הם נהג,טכנאי נגמשים/האמרים וכל אלה או נהג בוס ומי שאני מכיר כולם דאגו לגרום לי להרגיש רע שלא הלכתי לקרבי(כי לא יכולתי) ואחרי שהגעתי לאן שהגעתי פתאום יש תמיכה ונפל האסימון שגם מה שאני עושה זה בסדר כי זה היכולת שלי
אבל אני מרגיש ממש רע לגבי זה, כל ההשוואות שהמשפחה שלי עושה לעומת אחרים,למה אני יצאתי כזה והוא לא?למה אתה לא יכול ואחותך כן הייתה בקרבי ועוד שאלות כאלו ואחרות. הגאווה ירדה לי, עם כמה שהמשפחה תומכת הם בעצם לא תומכים ומתביישים בי, מרגישים שאני הכשלון המשפחתי... בגלל מה??אז לא יכלתי לשרת בעזה ולהיות גיבור!אלו היכולות שלי!למה קשה לאנשים לקבל אותי?? הם לא חושבים שזה פוגע לשמוע את כל זה?איך אפשר להחליק כאלו דברים כשאתה יודע שהמשפחה שלך חושבת שאתה כשלון,מתביישים בך,מרגישים שיצאת הכי מעפן במשפחה.. מה זה ההשוואות האלה!!! איך אני מתמודד עם המצב הזה? כאילו שאני מרוצה מהעובדה שאני הולך להיות בשירות שלי 3 שנים נהג/טכנאי ולשבור את הגב ואת החיים שלי על מכונות, כאילו שלא הייתי רוצה לעשות משהו יותר משמעותי וכן להגיד"הייתי חייל נלחמתי בעזה"ושכל המדינה תתגאה בי על מה שעשיתי..כאילו שבאמת רציתי להיות גובניק...זו לא אשמתי שלא יכלתי לשרת בקרבי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות