נשבר לי הלב כל פעם שהוא עולה לי למחשבות אבל נפרדנו בטוב, מה דעתכם?

אני עוברת תקופה קשוחה מאוד שהגעתי למצב שאין לי את מי לשתף ואני כותבת פוסט באתר הזה שרק השם ישמור יודע מי יענה לי פה אם בכלל ומה יגידו ואם זה יעזור לי ואם בכלל יענו למרות שכל הדברים האלה חשובים שום דבר לא מעניין כי כבר הבנתי שהכל זה הבל הבלים.
אני אוהבת אותו ומודעת לזה שרק הזמן יעשה את שלו.
נפרדנו בטוב, יחסית, אתם יודעים זה לא סוד שמלחמה בחוץ וזה בנוסף לעוד סלט עשיר של דברים גרם להמון החלטות לקרות ולהמון רגשות להיות ולמעשים דרסטיים וחצי מהדברים האלו שציינתי לא היו בשליטתי
מה שכן היה בידיים שלי ניסיתי לשמר ככ חזק והיה לי עתיד מאוד מסויים וככ יפה בשבילנו אהוב שלי..
יחד עם זאת ידעתי שבאותו הרגע לא יכלנו לשאת את זה יותר ובאמצע השיחה המתלהטת שלנו כשאמרתי ״אני לא חושבת שאני יכולה להמשיך להתאמץ יותר״ שנינו הבנו. וברוך השם לא היה חסר נייר
הוא ניסה לשכנע אותי לעשות הפסקה ואני אמרתי שעדיף שלא
והחלטנו יחד שאם נרגיש שזה מתאים נוכל לנסות שוב כי יש לנו לבלות נצח בעולם הזה ואם נמצא לנכון אחד את השניה בשלב מסויים אז בעזרת השם ובעזרתינו נגיע לגשר ונחצה אותו.
עכשיו גם אני עם דמעות בעיניים, ואפילו לא הגעתי לעיקר חחחח, לשמחתינו אנחנו מדברים פעם בשבוע כזה משתפים קצת ופתיחות זה חשוב בעיניי מאוד.
העניין הוא זה שאני מרגישה פיזית את הלב נשבר. פיזית. נשבר. כשאני חושבת על העובדה שאני יודעת שכרגע אנחנו לא יחד ואני יודעת שזה עדיף.
והבנתי שזה עדיף ככה רק אחרי שהבנתי שאנחנו לא יחד אם אני מצליחה להסביר לכם נכון את ההרגשה שלי.
לעולם לא חשבתי שאני אזום פרידה מהגבר הככ טוב הזה שלמדתי להכיר במשך שנתיים יפות מהחיים שלי.
עברו חודשיים ואני עברתי לעיר חדשה לעבודה חדשה ולסביבה חדשה וקשוח לי להגיד שאני טיפונת מתקשה אם לומר את האמת כי אני בן אדם מאוד חברותי פשוט זה לא מסתייע לצערי
אני מאמינה בגורל אני חושבת שהכל לטובה ובאמת דבר מוביל לדבר וכמו שעכשיו אני לא מתחרטת על העבר שלי אני לא מתכוונת להתחרט על ההווה שלי
אני אסכם כי הגזמתי
אני אגיד שתודה למי שקרא באמת אני בשוק עליכם יא אלופים שלי זה מרגש אותי מאוד, בכנות.
ואני אגיד שהעניין בכל הכתיבה הזו שלי במטרה לשתף ולשמוע מה אתם חושבים על הכל בכלליות עצות תובנות ספקות הכל אני רוצה לשמוע ואשמח לשמוע.