אני יודעת שזה נשמע לכם מוזר אבל בעבר כשהייתי נערה הייתי שונאת את כולם מאוד,
כועסת מקללת שונאת את העולם חוץ מבנים, הייתי תמיד בורחת לקראש שלי ורק כלפי מביעה חיבה וממש לא ידעתי מה זה לאהוב אנשים אחרים, הייתי בן אדם שקשה עם עצמו והייתי מסרבת לקרב אליי אנשים ממקום פגיע ושתדעו שדווקא הייתי מודעת לעצמי מאוד ושנאתי את זה שאני שונאת את כולם כולל את עצמי. בגיל 19 משהו התהפך והתחלתי לאהוב את עצמי להרגיש נשית כמו שתמיד נלחמתי ומאז התחלתי להרגיש חיבה חזקה כלפי כל בן אדם וכל מה שנשמר אצלי בלב בנעורים התפוצץ, שנתיים אני בלי קראש על אף גבר כי קשה לי להבדיל כבר!! אני מרגישה שאני רגישה מידי כלפי אנשים שאני אוהבת אותם מידי ופתאום אני מדברת על רגשות חיובים אני מרגישה קרובה מידי לכולם ובעיקר מרגישה שלא יכולה לשחרר אותם ממני כי אני מאוד אוהבת אותם וברצינות אני כבר לא יודעת מה זה להתאהב ואיך אפילו להבין מתי אני מאוהבת כי בנעורים ידעתי שהקראש שלי הוא אהבה ושאר האנשים הם שנאה והיום אין שנאה לאף אדם וזה משגע אותי שיש בי יותר מידי רגש כלפי כל בן אדם לפעמים זה מרגיש כאילו אני מאוהבת בכל העולם וזה רע ואני חייבת לדעת איך להתאזן כי זה שורט אותי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות