אין לי חברים, רוצה חיים נורמלים, איך לגרום לזה לקרות?

אני כבר לא יודע אם אני יצא בכלל מהמצב הזה אתמול חגגתי בדיוק 21 וזה היה פשוט מדכא רק מהמחשבה של אין לי עם מי לחגוג את היום הולדת שלי
יש לי את האומץ לפרוק את האמאת שלי לאנשים שנמצאים כאן כי זה מקום שאף אחד לא מכיר אותי האמאת...
עברתי כבר כמה קשיים עם המשפחה אבל הבעיה המרכזית שמפריעה לי זה המצב החברתי הגרוע שלי והזמן שעושה את שלו בינתיים.
לפני כמה שנים הייתי בן אדם שמח מוקף באנשים חברתי,עם שאיפות,חלומות,שמחת חיים,מאושר...
הכול פשוט התפוצץ לי בפעם אחת ברגע שעזבתי את הבית ספר באמצע שנה מצאתי את עצמי לבד בודד בחיים לקח לי 3 שנים לעכל שפשוט לא טוב לי ככה. מזמן אם הייתם שואלים אותי הייתי אומר לכם שלא אכפת לי להיות לבד בחדר שלי עם המחשב וזהו.
אני פשוט מתחיל להבין שעשיתי טעות שלא שמרתי על קשרים עם החברים שהיו לי בעבר. אולי פשוט לא ידעתי איך? אבל מצד שני זה כבר לא משנה לי כי אני לא רוצה לחדש קשר איתם..
בחיי היום יום נגיד אני יודע לשים מסכה ולחייך כאילו שטוב לי בחיים אבל זה ממש לא ככה! אני משתדל להיות נחמד לכולם, מכבד אנשים אבל לא יודע איזה מן יצור אני נשבע לכם.
אני תמיד הייתי ביישן אבל עם אנשים שאני מכיר אני פתוח לגמרי..
אני בקושי יוצא מהבית ואם כן בדרך כלל אני מסתובב עם הרכב שלי לבד ומתי שאני מרגיש שאני לא יכול יותר אני מתקשר לבני דודים שלי ואנחנו יוצאים ביחד קיצר אין לי חיים!
אני מחליף עבודות הרבה כי ואלה במצב שלי אין חשק לכלום! וזה פוגע בתפקוד שלי במקום העבודה. ועכשיו גם חופש אני רואה בעיר שלי איך שהטיילת מלאה באנשים בכול ימי השבוע ובעיקר בסופי שבוע.כולם יוצאים לבלות במועדונים, בריכות,ים ועניניים ורק אני לבד זה שובר אותי באמא שלי אני גם לא ילד מכוער או שמן כמה בנות שיצא לי לדבר איתם איך שהוא אמרו לי שיש לי יופי טבעי כזה ושאני נורא חמוד. אבל מה זה שווה אני חסר ביטחון..יש מצבים שלא באלי לחיות כי גם ככה לאף אחד זה לא יפריע חוץ מהמשפחה שלי וזה מה שמחזיק אותי בחיים המשפחה והתקווה שאולי המצב שלי ישתנה? כי אני כן רוצה לחיות אבל חיים נורמלים! אני רוצה לדבר עם אנשים באופן קבוע,לסמס,לצחוק לבלות לקבוע יציאות כי אני יודע שאני שווה משהו אני אבוד אנשים עצות משהו? מה לעשות!?