אנחנו בהפסקה שבועיים ואני לא יכול להתמודד עם המתח, אוהב אותה כל כך, מה לעשות?

בת זוג שלי ביקשה ממני לפני שבוע שנצא להפסקה אחרי חמש וקצת שנים של זוגיות נהדרת עבור שנינו. זה בא בפתאומיות והכי לא צפיתי את זה, דיברנו בחודשים האחרונים על המשך החיים המשותפים שלנו, אפילו על חתונה, והיא הביעה שמחה ענקית ואמרה שהיא מאוד רוצה שהכל כבר יקרה. היא בתקופה קשה בעבודה מאז שפרצה המלחמה ולי קשה להגיע אליה ולעזור לה, היא מסרבת כבר תקופה ארוכה לקבל ממני ומהסביבה עזרה, והפכה להיות מאוד מכונסת בעצמה ובדיכאון שלה, היא אפילו אומרת את זה בעצמה. כעת ביקשה את אותה הפסקה בטענה שהיא "לא מרגישה שהיא אוהבת אותי יותר" ושהיא חושבת שהפסקה תעזור לה להבין יותר טוב לאן כל זה הולך, כי היא מאמינה שכן נוכל להמשיך ולהיות זוג ושאפשר לגשר על הפער שנוצר אצלה. מהצד שלי הדברים ברורים, אני מאוהב בה מאוד ורוצה לחיות איתה, שואף ורוצה לגשר על הפערים שנפערו.
בתחילה סירבתי להפסקה בתוקף אבל אז היא התעקשה שזה ממש עשוי לעזור לה ואני החלטתי שאפשרי לנסות מתוך האהבה העצומה שלי אליה. שאלתי כמה זמן היא תרצה להיות בהפסקה, אמרה 3 חודשים ואני כמובן סירבתי בתוקף שוב. אמרתי לה שאני מוכן להפסקה של שבועיים שתכלול נתק מוחלט כדי שהיא תוכל להבין מה היא צריכה, הסכימה. עבר בדיוק שבוע מאז ואני לא מפסיק להרגיש כמה רע זה עושה לי.
אציין שאני בכלל לא רואה בהפסקה הזו דבר חיובי, ובכנות אני לא רואה איך תוך שבועיים היא תצליח לקבל החלטה בעניין, אבל בתוך תוכי אני כל כך אוהב אותה ורוצה לנסות להילחם עליה, או לכל הפחות לקבל תשובה סופית לגבי מה היא רוצה ממני ומהקשר שלנו.

באותה נשימה, מאוד קשה לי להתמודד עם ההפסקה, היא עושה לי רע והיא מפריעה לשגרת היומיום שלי, הרבה זמן אני מתעסק בה ולא מצליח לעבוד או לעסוק בתחביבים שלי, וכעת גם עולה החשש שהיא ביקשה הפסקה כדי להפוך את הפרידה לקלה יותר אפילו שהיא הבטיחה שנדבר. על כן אני תוהה אם זה רעיון טוב לשבור את ההפסקה ולשלוח לה הודעה. דיברתי עם הרבה חברים שסובבים אותי, הדעות חלוקות אם כי הרוב אומר שאסור לי לשבור את השבועיים האלה ושאני צריך לחכות. יש גם את מרחיקי הלכת שאומרים לי לא לנסות ליצור איתה קשר בכלל, גם אם אחרי השבועיים האלה היא תיעלם ולא תיצור קשר בכלל. הראש מסכים שצריך לחכות לפחות עד סוף השבועיים ואז ליצור קשר קריר כדי להבין מה קורה, הלב אומר לעשות את זה כבר עכשיו, ואני באמצע ללא מנוח. מה לעשות?