היי,
לפני כמעט שנה נפרדנו, עשיתי עם עצמי תהליך מטורף, מנער חמוד ותלותי הפכתי לבנאדם יותר מחוספס, הפכתי ליותר בוגר ועשיתי מהפך באישיות שלי.
לטובה.
זה קשה רצח ואני תמיד בעבודה על זה, תמיד.
אבל יש משו שקורה איתי, נראלי זה תקין אבל בכל זאת אני לא יודע מה לעשות...
היינו שלוש שנים ביחד והפרידה הזאת ריסקה אותי וכמו שאמרתי משם בניתי את עצמי, אבל הבעיה שהיא תמיד במחשבות שלי, נדירים הימים האלה שאני לא חושב עליה.
לא תמיד מחשבה ספציפית או משו, פשוט היא נמצאת שם במוח שלי כל הזמן, רואה אותה צפה לי שם בראש מרחפת לי שם, כמו תוכנה שתמיד פועלת ברקע במחשב. כל הזמן.
כאילו זה נותן לי איזה שהוא מנוח לנפש לראות תמונה שלה, לחשוב עליה.
זה נותן לי מנוח מכל המירוץ הזה שאני נמצא בו. אני נמצא בעבודה מתמדת ובמירוץ אחרי הרוגע של עצמי, ואני מוצא את הרוגע הזה בלהסתכל על תמונה שלה, להזכר בה.
למרות שאני זוכר בבירור למה נפרדנו, יודע שאנחנו לא מתאימים, אני לא רוצה להיות במקום ההוא שסבלתי סבל איום ונורא.
לא יודע מה לעשותתת. מצד אחד הגיוני שהיא תהיה שם כי היא הייתה חלק מהחיים שלי שלוש שנים אבל מצד שני ראבק... אני יודע למה נפרדתי ממנה.
אני לא רוצה אותה, מאז הפרידה לא אמרתי לעצמי אפילו פעם אחת שעשיתי טעות.
אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון.
אבל איך משחררים אותה מהראש שלי?
אני חייב להכיר מישהיא חדשה בשביל לשכוח מהקודמת?
ואם לא בא לי זוגיות כרגע?
מרגיש שזוגיות זה קצת כבד עליי עכשיו, בא לי להיות עם עצמי קצת, לטפח את עצמי, לאהוב את הלבד שלי עם עצמי, אני מאמין שלפני שבנאדם נכנס לזוגיות קודם כל צריך שיהיה לו טוב עם עצמו, שירגיש שלם עם עצמו, אם הוא לא יאהב להיות עם עצמו אז למה שמישהי תאהב להיות איתו?
הלפפ
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות