אמא של בן הזוג שלי הלכה לבקר את אמא שלי למרות שביקשתי שלא

אמא שלי חולת אפילפסיה כבר שמונה שנים, היא השתנתה בכל כך הרבה דרכים ומכל כך הרבה סיבות.
אני לא אפרט יותר מדי כי הסיפור מסובך מאוד, בקיצור-אבא שלי הורחק מהבית ל-15 יום ע"י המשטרה ולקח איתו את הבנות על אלימות (למרות שלא היה כלום ואמא שלי התלוננה סתם והתיק נסגר מחוסר ראיות), אני חזרתי הביתה אחרי חודשיים שלא הייתי וישנתי אצל חבר שלי (בגלל ריב שהיה לי עם ההורים שלי), הבטחתי לטפל באמא שלי ולחזור בתנאי שההורים שלי יעשו שינוי ואנחנו נחזור להיות משפחה נורמלית.
בשבוע הראשון היא הייתה מאוד מדוכאת, התגעגעה לאבא שלי ולבנות ואני ניצלתי את המצב כדי לעשות לה טיפה רגשות אשם-שתבין מה יהיה אם היא לא תעשה שינוי.
לפני כמה ימים לאמא שלי היו שמונה התקפים בעשרים וארבע שעות, אחרי שהיא הייתה מאוזנת שלוש שנים. היו לה עוד כמה התקפים במהלך האשפוז שלה בבית חולים.
היא מאוד מאוד מבולבלת, בצורה שמעולם לא הייתה (היא גם מעולם לא סבלה מכמות כזאת גדולה של התקפים). אמא של חבר שלי מהרגע שיצאתי מהבית לא הפסיקה להתקשר אליי, ותמיד בזמנים שלא יכולתי-אם זה כשאני בנהיגה, בעבודה, בבית חולים, או פשוט רחוקה מהפלאפון-והיא כל פעם השאירה לי הודעות קוליות וביקשה שאחזור אלייה.
בסופו של דבר היא לקחה את הפלאפון של חבר שלי והתקשרה דרכו, עניתי לה והיא התחילה לבקש לבוא לבקר את אמא שלי. אמרתי לה שהיא לא יכולה, שאמא שלי נמצאת בחדר חירום (חדר עם אחיות צמודות), ושזה לא הזמן, ואם היא רוצה לבוא לבקר, אז כאשר אמא שלי תעבור לחדר רגיל- אנחנו נשמח. היא לא הסכימה להקשיב ונתתי לה לדבר עם אבא שלי הוא הסביר לה את אותו הדבר והשיחה נגמרה.
למחרת בבוקר גיליתי שהיא בכל זאת הלכה וביקרה אותה, וזה הרתיח אותי מאוד, למרות שביקשנו והסברנו לה (בגלל שאמא שלי מבולבלת, אם היא תראה אדם שהיא לא זוכרת-היא מעולם לא פגשה את אמא של חבר שלי- היא תילחץ בגלל שהיא לא זוכרת, ולחץ זה לא דבר טוב במצבה). ניסיתי להסביר לבעלה וניסיתי להסביר לה והיא התעלמה וזה מאוד עיצבן אותי ופגע בי.
כרגע היא ממשיכה להתקשר ואין לי שום רצון לדבר איתה, היא לא אינטליגנטית במיוחד ולנסות להסביר לה מה היא לא עשתה בסדר-לא בדיוק יעזור.
מה אני אמורה לעשות? חבר שלי תומך בי בקטע הזה אבל הוא כבר נכנע מלנסות להסביר לאמא שלו מה הבעיה..
אשמח לעזרה!