אתחיל בלספר שאני נפרדתי מהבת זוג שלי אחרי 6 שנים.
החלטה מאוד קשה שאני לא לגמרי מעכל.
הסיבה היא שעברנו לגור יחד בשנה האחרונה ואני הרגשתי שאני מאבד את החופש שלי לחלוטין וחיי במגבלות שהיא מכתיבה לי, שהיא הפכה להיות תלותית בי.
ואני ידעתי בלב תמיד שחופש בזוגויות הוא אחד הדברים שהכי חשובים לי בקשר.
היה לי קשה להתמודד עם זה ולהקשיב ללב אז הדחקתי לא מעט אבל המצפון שלי תקף אותי כל הזמן שאסור לי לחיות ככה ושלוותר על זה לוותר על עצמי.
כדי לצאת לפגוש חברים הייתי צריך לדאוג לידע מראש כדי שהיא תקבע על חברות גם, וכשהן מסיימות היא ישר הייתה מתקשרת אלי ושואלת מתי אחזור.
היא בכללי הייתה מתכתבת ומתקשר הרבה שאני עם חברים ולא איתה.
היא לא אוהבת את המשפחה והחברים שלי וגם כשהלכנו למשפחה שלי תמיד הרגשתי על קוצים מתי לחזור וזה תמיד היה שעה שעתיים וחוזרים
מנגד אצל משפחה שלה נתתי לה תמיד להשאר כמה שבאלה בלי להיות נודניק או לשדר שאני לא מרוצה ומת לחזור הביתה.
היא בעצמה אמרה לי שהיא לא אוהבת להיות לבד בבית, וזה מרגיש לי כמו גושפנקה לזה שהיא הפכה לתלותית בי.
אני ניסיתי לתת הרבה צאנסים ודברתי איתה לא מעט על זה ואפילו הבאתי כלב שתוכל להיות איתו כשאני לא נמצא אבל זה לא עזר.
נפרדתי ממנה ופתחתי בפניה הכל אמרתי שאני מרגיש שוויתרתי על החופש שלי וויתרתי על עצמי וזה לא זוגיות בריאה לי.
אני מתגעגע וקשה לי, אני אמור לראות אותה בקרוב לוגיסטיקה של הפרידה והיא אותה לדבר
אני בטוח שהיא תנסה להחזיר אותי אליה וגם לי קשה, יש סיכוי שזה ישתנה? שנחזור וזה לא יהיה ככה? באלי לתת צאנס אבל איבדתי תקווה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות