עברתי גייזלייטינג הרסני מצד מישהו שממש היה חשוב ואהוב בחיי. העביר אותי הרבה מאוד זמן של ייסורים, תחושת אשמה ובעצם הגעתי למצב שהתבטלה האני שהיתה והפכתי נפשית למישהי שהיא הצל של עצמה.
הגיע רגע מאוד מסויים מולו שאפילו הנפש שלי עצרה והבינה שמדובר בגבול שלא חוצים, קמתי והתנתקתי ממנו בצורה מאוד חדה. לא סובבתי את הראש ובמיינד שלי שכחתי ממנו לחלוטין אבל ההתנהגות שלי עם אנשים אחרים מושפעת מהדריסה שעברתי ממנו ולפעמים עדיין מול אנשים אני מחפשת לרצות, שיאהבו אותי, התנצלויות שלא מפסיקות מצדי גם על דברים ממש שטותיים ואם מישהו מרגיש במצב רוח לא טוב, אני מיד מרגישה שזה בגללי או שזה גורם לי לעצב גם כשאני יודעת שזה לא קשור אלי.
אני מזדהה בצורה מאוד עמוקה למצוקות של אנשים, מרגישה שהנשמה שלי כואבת אם קראתי על עוולות נגד נשים, ילדים וקשישים.
שמה לב לזה חברה מאוד טובה שלי לאחרונה שראתה איך הגבתי לכל מיני מצבים ואמרה לי שהפכתי ליותר מדי רגישה ברמה שזה פוגע בי וזאת נקודה שאני צריכה לשים לב כי זה לא בפרופורציה בריאה לי ותיכף אגמר.
אני באמת מנסה להכנס למודעות של זה וממש קשה לי.
לא מעוניינת בטיפול, אני עדיין לא שם במוכנות שלי.
מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות? אשמח גם לטיפים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות