מאוד פסימי לגבי זוגיות וחתונה בכלל, יש משהו עקום בצורת החשיבה הזו?

הי, שבת שלום לכולם,
יש לי מחשבות לגבי זוגיות וחתונה שמאוד מטרידות אותי בזמן האחרון. אני מניח שזה התחיל בערך מאז שאני והאקסית שלי נפרדנו (היא יזמה). עד עכשיו - עבר כבר כמעט חודש - לא ממש התגברתי על זה ועדיין יש בי הרבה מחשבות ומרמור על טיב הקשר שהיה (לא טוב, בעיקר בגללה) ושאני סבלתי את זה כל הזמן ובסוף היא זו שרצתה לחתוך. זה היה פוגע, אני לא מכחיש.

עד עכשיו לא הייתי לוקח ברצינות כל מיני טוקבקים ותגובות של גרושים ממורמרים ברצינות בסגנון של "תעשו לעצמכם טובה, אל תתחתנו", "חתונה זה המצאה כדי לשעבד גברים לנשים וליצור מערכת נוחה לגידול ילדים", "אל תיפלו במלכודת הזאת!" וכד'... הייתי פשוט פוסל תגובות כאלה בלי לחשוב פעמיים בטענה ש"הם בחרו פרטנרית גרועה", "הם חלשים ומתפשרים על פחות". אבל עכשיו, לא יודע... פתאום אני כן רואה איזה שבריר של אמת בתגובות האלה. בייחוד כשאני משווה את זה למערכת היחסים עם האקסית שלי - אני לא אפרט הרבה אבל בואו נגיד שחוויתי על בשרי את סיפורי הבלהות האלה שמספרים בד"כ גברים נשואים בני 40 כמו: "היא עושה חוקים מטומטמים של סקס מקסימום פעם בשבוע", "היא מנוונת מינית, אין לה חשק אף פעם", "בכלל לא אכפת לה ממני, מבחינתה אני כמו ארנק", "היא מזניחה אותי רגשית לחלוטין, רק רוצה לראות טלויזיה כל היום".

אפשר לומר שסוג של אני כבר לא בטוח אם בכלל יש בחורות שם בחוץ ששווה לחכות להן. כמובן שהייתי תמיד מודע לזה שיש מערכות יחסים גרועות כאלה ונישואים גרועים אבל חשבתי ששם המשחק זה רק למצוא מישהי שהיא מעל זה. כשרק התחלתי לצאת עם האקסית שלי חשבתי שהיא מעל זה והיא באמת מחפשת רק מישהו לאהוב ולתת לו וששווה את זה שגם אני אוהב ואתן לה בחזרה. מסתבר שהיא הייתה בדיוק כמו מהסיפורים הנפוצים רק שהיא הראתה את הפרצוף האמיתי שלה עכשיו בגיל 20 ולא בגיל 40 אחרי חתונה וכמה ילדים.

מה שממש מדאיג אותי בדפוס החשיבה שמאפיין אותי בתקופה האחרונה זה מה שזה גרם לי לעשות - וזה הוביל אותי לשאול כאן את השאלה שלי. כבר שנים שהתחביב האהוב עלי הוא כלכלה, פיננסים וכספים וכאלה. ואני אוהב מאוד לקרוא על זה כל דבר. ביום-יומיים האחרונים תפסתי את עצמי מתחיל לחקור על איך להגן על ההון והרכוש שלך בזמן גירושין. כל מיני כתבות ומאמרים על מגוון הדרכים - החל מהסכמי ממון ועד דברים מתוחכמים יותר כמו נאמנויות דיסקרטיות ושליטה מרחוק.
ואז אני סוג של "תפסתי" את עצמי קורא את החומרים האלה על גירושין ואיך להסתיר את ההון שלך וקצת הייתי בשוק. שאלתי את עצמי "מה...? ככה גמרתי? אפילו אין לי חברה אבל אני כבר עד כדי פסימי לגבי זוגיות שאני מבעוד מועד מתחיל לתכנן איך ליצור מערך נאמנויות שיגן על הרכוש שלי מפניה בעת גירושין?"

כרגע אני בעיקר מבולבל. נניח ואני אפגוש מישהי חדשה ואתחיל לצאת איתה, אני פוחד עוד באמצע דייט להתחיל לחשוב על כל הדברים האלה. לדמיין איך אני מחתים אותה על הסכם ממון ואז את הנישואים הכושלים שלנו - שהיא כבר לא רוצה יותר לעשות סקס אף פעם ופשוט לא שמה עליי בכלל. הופכת אותי לארנק וחיה על חשבוני. ואז איך היא והעו"ד שלה יקבלו הפתעה כשהם יגלו בעת הגירושים שכל הרכוש שלי מוחזק במבני נאמנויות שמונעים מהם לגעת בו.
וכל זה קיים רק כתסריטים בראש שלי בזמן סתם דייט תמים.

שוב, אני מאוד מבולבל כרגע. אין לי אמון באהבה דו-צדדית ושיתופיות עכשיו. ומה שהכי מפחיד אותי זה איך שהראש עובד שעות נוספות על תרחישים של נישואים גרועים עם גירושים בסופם עם בחורות דימיוניות שעוד לא פגשתי.
יש לכם משהו להגיד כדי לעזור לי לחשוב אחרת? אני חושב לא נכון?