האם כדאי לי לעזוב למדינה אחרת?

שלום לכולם,

ראשית אציין מספר דברים:

1. הנני בן 31, רווק ולא מנהל זוגיות קבועה.
2. בהשכלתי הנני אקדמאי מזה 4 שנים. שוקל לעשות את התואר ה 2.
3. עובד בחברת תוכנה בתחום הרפואה כמנהל מכירות מזה שנה + ומזה כ 4 שנים אני עובד בתחום הרפואה בכלל.
4. השכר ותנאי ההעסקה שלי בעבודה מעולים ביותר אך בעוד כחודש אסיים את עבודתי עקב מצבה הפיננסי של החברה(קיצוצים).
5. אוכל לחפש עבודה חדשה אך סביר שגם היא תהיה לפרק זמן של שנה / שנה וחצי / שנתיים- מבחינה של המציאות של לא מעט מחבריי, מכריי, משפחתי, אזרחי מדינת ישראל אני מבין שזה לרוב נחלת הכלל-להחליף עבודה כל שנה וחצי /שנתיים לפעמים בעל כורחך.
6. קשור למשפחה באופן סביר לא בהגזמה.
7. המשפחה שלי תומכת ברעיון של חיים במדינה אחרת.
8.חשוב לי להינשא ליהודיה (לוקח בחשבון שבחו"ל חיה קהילה יהודית ענפה).
9 כרגע לא רואה קושי בלהגר לבד כשהמשפחה בארץ

בנימה אישית:
הנני יהודי ציוני, מסורתי, שירתי בצבא ואפילו נפצעתי, אוהב את העם ומרגיש שייכות לאדמה, אך בהסתכלות על על המצב כפי שהוא עכשיו:

1. הכלכלי - יוקר מחיה, שכר נמוך יחסית למספר שעות עבודה, אין אפשרות לרכוש בית סטנדרטי בקומה 1 אפילו בפריפריה הקרובה למרכז (נתניה,אשדוד,אשקלון,מודיעין וכו') אלא אם ההורים שלך עשירים / שאתה לוקח משכנתא שחונקת אותך ומדירה שינה מעינך בלילה.בנוסף, כלכלת ישראל קטנטנה נורא ומצד שני האוכלוסיה לגווניה גדלה במגמה חדה- המשמעות הישירה של זה - הרבה אנשים הולכים להיות מובטלים - מוצלחים ככל שיהיו,הולכת להיות פה תחרות נורא קשה על כל משרה פנויה,יותר ממה שהיום-נשמע קודר אבל אלו התחזיות.

2. החברתי - אפליה בולטת והבדל בין דם לדם בין חילונים לחרדים: הראשונים כן משרתים בצבא בזמן שהקבוצה השנייה לא, הראשונים לא מקבלים תמיכה מהמדינה בזמן למידה באקדמיה בזמן שהקבוצה השנייה כן - ללא מגבלה, הראשונים לא מקבלים הנחה משמעותית ברכישת דירה בזמן בזמן שהקבוצה השנייה כן, הראשונים לא מקבלים הנחות בביטוח לאומי בזמן למידה באקדמיה בזמן שהקבוצה השנייה כן, הראשונים לא מקבלים סבסוד מהמדינה להסעות לילדיהם לבתי הספר ולא מקבלים ארוחה חמה בבתי הספר בזמן שילדיהם של הקבוצה השנייה כן/אפליה בין פריפריה למרכז בנושאים של חינוך, תשתיות,בריאות,תרבות וכו'.

3. הפוליטי - קומבינות וגזירת קופונים של הממשלה על חשבון גב הציבור ויש לא מעט דוגמאות לכך.

4.הבטחוני והמדיני של מדינת ישראל- פיגועים, גראדים, מסתננים, מלחמות- אני מאמין גדול בשלום אבל - אני לא רואה שינוי במצב בשנים הקרובות וגם לא הקרובות.כשהייתי ילד אבא שלי אמר לי שעד שאגדל לא אעשה צבא כי יהיה שלום,וזה לא קרה...אני ריאלי.

5.מדיני - נכון להיום אין לנו פרטנר הגיוני לשוחח איתו מעבר לגבול וזה כנראה לא הולך להשתנות בשנים הקרובות ומצד שני אני לא בטוח שהממשלה שלנו מתאמצת באמת כדי לקדם את הנושא.

6.אני מודע לכך שמאז ההפגנות המוצדקות של קיץ 2011 הממשלה פועלת גם בכיוון החברתי – כלכלי באופן נמרץ יותר מבעבר וכן גם יש ניסיון ליצור שיוויון בין כל הפלחים בחברה הישראלית ואכן נעשו לא מעט שינויים בכיוון חיובי אבל זה עדיין טיפה בים. עדיין אי אפשר לאמר שאזרחי המדינה מרגישים בהבדל משמעותי מאז...ואני לא חושב שזה ישתנה בקרוב.

7. אם להיות כנה, קשה לי לראות עתיד טוב יותר ממה שאנו חווים עכשיו... ובין היתר מקננת בי המחשבה שמתישהו יהיו לי ילדים משל עצמי ואני תוהה לעצמי : האם זה העתיד שאני מאחל לעצמי ולילדיי?!

אני מודע לכך שבחו"ל אף אחד לא מחכה לי...וששם יש צרות אחרות ובטוח שאני לא "אלקק דבש" ושבתור יהודי אולי הכי טוב לחיות בארץ אבל אם ניקח מדינות מהגרים שיש בהן לא מעט יהודים(כדי לא לסבול מאנטישמיות) כמו קנדה ואוסטרליה - ידוע שבתור יהודי ניתן לחיות שם טוב מאוד (נתעלם מארה"ב שמקדשת את תרבות העבדות נוסח ה מאה 21 של העולם המודרני-לא מה שאני מחפש) ידוע שאיכות החיים שם טובה יותר,מרוויחים יותר,עובדים פחות, התמיכה הכלכלית והחברתית באזרח גדולה יותר, איכות החיים טובה יותר, השיוויון בפני החוק שיוויוני יותר.

לכן אם לא ממש טוב פה...לא הגיע הזמן לעשות מעשה ולעזוב למרות האהבה שלי למקום?!האם אדם לא צריך לשאוף לעתיד טוב יותר?אחרי הכל,אני יודע ש"עם אהבה בלבד לא הולכים למכולת"...

לאור כל מה שכתבתי (לא שסיפרתי משהו שאתם לא מודעים אליו), ולמרות שהסקר הזה אינו סטטיסטי והוא אינו מהווה מדגם מייצג לאוכלוסיה – אשמח לדעת האם אתם הייתם עוזבים למדינה אחרת? אשמח לראות את דעתכם בסקר ובמיוחד לקרוא את דעתם של אלו שחיו מעבר לים.

תודה מראש לעוזרים