איבדתי כיוון בחיים ומרגיש אבוד, איך לצאת מתחושת התקיעות ולהחזיר לעצמי את השליטה?

שלום לכולם, אני מרגיש שאני מוכרח לשתף מה שעובר עליי בשנים האחרונות ואולי יהיה כאן מישהו שיוכל לעזור לי.. כבר כמעט 3 שנים שאני סובל.. אני מרגיש שאיבדתי את הדרך והכיוון בחיים ונכנסתי למעין פלונטר רגשי עם עצמי וקשה לי להבין מה עליי לעשות מכאן. לפני כ3 שנים סיימתי את לימודי התואר שלי ויצאתי לחיים. באותה נקודת זמן הרגשתי שאני כל יכול ועם מלא מוטיבציה להגשים את עצמי. עברתי למרכז תל אביב לדירה עם שותפים, שם הרגשתי בתנועה ועם משמעות ופגשתי הרבה אנשים, יצאתי וביליתי עם חברים והיה באמת כיף. אבל אז התחילו הבעיות בעבודה, כשמפטרים אותי מכל מקום ואני לא מצליח להחזיק אף משרה כמו שצריך. עד אז סבלתי מחרדה ברמה נמוכה, אבל שהתעצמה יותר ויותר ככל שעבר הזמן ותוך כדי שאני ממשיך להיות מפוטר מכל מקום. ואז במקביל גם בחיים האישיים דברים התחילו לקרוס.. התחלתי לאבד חברים ממש קרובים מכל מיני סיבות, הרכב הלך טוטאל לוס, אכזבות בעולם הדייטים שחוזרות על עצמן כמו תקליט שבור, והשיא היה כשסולקתי מהדירה בתל אביב בגלל סכסוך עם השותפים. באותו זמן חשבתי שאני צריך לעשות שינוי ולנסות לגור מחוץ לתל אביב, בגלל כל מיני שיקולים שבדיעבד אני מבין שהיו מטופשים, והדבר התברר כטעות.. לא מצאתי את עצמי בשום מקום וכבר הבנתי שכנראה זאת היתה טעות, אבל בגלל המצב הכלכלי שהקשה ושאר החשבונות המטופשים שעשיתי לעצמי בחרתי להמשיך לחפש את עצמי באזורים אחרים. מפה לשם אחרי ניסוי והרבה טעייה ומשבר קטטוני עם השותפה האחרונה, ופיטורים ממקום העבודה האחרון החלטתי לעשות קאט ולנסות לגור לבד, שאולי זה יינקה קצת את הראש.. וזה באמת ניקה ועשה סדר. אפילו התחלתי לעבוד במקום חדש שסופסוף מרגיש שמתאים לי.
אבל עכשיו המגורים לבד באזור שהוא די שומם ומרוחק גיאוגרפית, ובלי הרבה חברים, עושים את שלהם. במהות שלי אני לא בן אדם שאוהב להיות לבד והדיכאון משתלט.. ופתאם אחרי כל הטירוף התמונה מתבהרת לי ואני קולט כמה איבדתי וכמה אני בודד.. וכמה הציפיות והמטרות שהיו לי פתאם כבר לא במסלול שאני יכול לראות את עצמי מגשים אותן.. אני מרגיש מדוכא, נטול מוטיבציה והניצוץ שהיה לי בעיניים פשוט כבה.. אז אני כרגע מנסה להתמודד עם מה שיש, אבל כבר יש מחשבות על לחזור לדירת שותפים בתל אביב, לעשות יותר מאמצים להחזיר את הקשר עם החברים ולנסות להחזיר לעצמי קצת מהדברים שגרמו לי להרגיש בביטחון ובשליטה על החיים שלי. אבל מצד שני יש לי גם הרבה חששות שהדברים שוב לא יסתדרו כמו שאני רוצה ושוב אמצא את עצמי רודף אחרי הזנב של עצמי.. וזה בגיל שאני אמור כבר להתבסס ולהיות בזוגיות, אם לא יותר... מה אתם אומרים? מה עליי לעשות מכאן? איך אתם מציעים לי לצאת מתחושת התקיעות ולהחזיר לעצמי את השליטה בחיים? תודה רבה לעונים.