היי לכולם
רקע קצר: בת 29, הוא בן 29, יוצאים כמעט שנה, החלטנו לגור אצלו כי חושבים על חתונה, מאחרויש לו יחידה ובית משלהם, אמנם לא יחידה נפרדת אבל יחידה. ואצלי אין אפשרות כי יש לי אם חד הורית ואנחנו משלמות שכירות.
קודם כל אציין שאני גרה פה כבר חודש או חודשיים ואני בסדר עם זה כי זו המציאות, זה המצוי, אבל לא הרצוי.
קשה לי עם זה שזו משפחה מעשנת, ואני לא מעשנת אף פעם לא עישנתי ואף נגעלת מזה מאוד וקשה לי בנשימה עם זה. קשה לי עם איך שהם מתנהלים, אחותו שהיא בערך בגילינו כל הזמן צועקת ומצוברחת ולא עושה כמעט כלום אבל היא חולה שלא נדע אז זה איכשהו מובלג...
קשה לי עם האוכל, הוא לא טעים לי אז אני כמובן נאלצת להבליג כי אני לא יכולה כל הזמן "להשתלט" על המטבח, למרות שאין לי שום בעיה לבשל ואני אפילו אוהבת. לפעמים כבר לא אכפת לי ואני נמצאת שעות במטבח רק כדי להכין לעצמי ולהם לאכול.
קשה לי עם איך שאמא שלו עושה כביסה כל הבגדים שלי נהרסו, שינו צבע ונהיו מגעילים כאלה, ועכשיו גם להגיד לה איך לכבס זה מה זה לא נעים בשבילי. גם להגיד לה שאני אכבס לעצמי זה סוג של להעליב אותה או לתת הרגשה כאילו היא לא יודעת.
לצאת לסלון זה בסדר אבל גם לא כזה נעים כל הזמן כי תמיד יש תחושה שזה לא באמת האיזור הנוח שלי.
בקיצור אני לא מרוצה מהמצב, אך אני מבינה שזה החיים כשאין לך מספיק כסף לגור לבד עם בן הזוג. עם זאת זה מדכא אותי.
מה אני יכולה לעשות? הצעתי לו שנגור בשכירות והוא לא מעוניין כלכך. אומר שצריך לחסוך לבית ושלא יוכל לעמוד בזה כרגע. גם אם היה גר אצלי הינו עדיין צריכים לשלם כי אין לי בית קנוי, לעומת זאת למשפחה שלו כן יש, אבל אני נמצאת לא באיזור הנוחות שלי בלשון המעטה.
אוף.
מה אתם אומרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות