אני כרגע בבית אבא שלי צרח עלי כמו שהוא רגיל נשבר לי מהעולם הזה יש לי לפעמים מחשבות קשות מאוד על לקפוץ ממקום גבוה אין לי בכלל חברים ואחותי כל הזמן צוחקת עליי על זה אבל לפעמים היא גם טובה ונשבר לי אין לי כוח יוצר אני אצל פסיכולוגים מלא פעמים אני פשוט. מקרה אבוד..
אני מקרה אבוד, יש לי מכינות על הראש שאני צריך לעשות ואבא שלי גם חופר לי על זה אבל אני יודע שאני צריך לפעול למען המכינות להתכונן אליהם אבל באמת מתכוננים כל כך הרבה למכינות? הוא לא מגזים?
ונשבר לי מהמלחמה ליהיות תקוע בבית נמאס לי שכולם חושבים שאני בסדר גמור אבל אני ממש לא אבל ממש לא אני כאילו שתי פרצופים צד אחד ממש רוצה להרוס לעצמי וצד שני מנסה לתקן את זה איכשהו ולשפר אבל אני ממש לא מצליח לשפר את זה כל כך ואני מרגיש שאף אחד לא יכול לעזור לי לא ערן לא אף אחד כי אני לא מרגיש כלום ואפילו על זה אני לא מרגיש כלום.
אני לבד והבדידות הזאת מרסקת את הנפש אף אחד מהכיתה שלי לא מעוניין בי או רוצה לשאול מה שלומי אף לא מעניין אותו מה איתי ואני מרגיש שאין לי יותר משמעות לחיים יש לי משפחה תומכת אבל אין לי באמת נקודת יעד שאני רוצה להגיע אליה בחיים, בעיקר אני ספגתי בעבר המון השפלות שגרמו לי להידפק בהמשך החיים. ואני ממשיך לדפוק אותם גם בלי לשים לב ואם אני כבר כן שם לב אז אני מתעלם ואז זה חוזר אליי כמו בומרנג, אני לא שמח על החיים שלי יש רגעים משמחים שקורים לעיתים רחוקות מאוד אבל חוץ מזה אני לא מסוגל להתמודד עם זה ככה. כל יום שעובר אני רק חושב על זה שבחיים לא היה לי מישהו בן גילי שהיה איתי בקשר בחיים אף פעם והקנאות כבר יוצאת לי מהנשמה ואני לבד אני שוב פעם לבד.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות