רגשמות אשמה קשים שלא אמרתי כלום על המוניטור של אמא לפני שנפטרה, איך לצאת מזה?

לפני כמה חודשים, ישבתי עם אמא שלי בחדר, לא יודעת למה הנושא עלה, היא אמרה לי ״בטח תשימו אותי באיזה בית אבות בעוד כמה שנים״, אמרתי לה לא, מה פתאום, פתאום היא עושה לי יש לי הרגשה שאני עומדת למות, ואמרתי לה משהו כמו ״את לא יכולה להגיד דבר כזה״ , ולא המשכתי לדבר איתה על זה, לאחר כמה זמן הייתי עם עצמי, ופתאום קיבלתי הרגשה כזאת שאמא שלי לא תחזור לבית לאחר השיפוצים, היינו ביחידה שהיינו בה בינתיים עד שיסתיימו השיפוצים, ואז הראתי לה תמונות מהשיפוצים, אז אבא שלי אמר לי, למה את מראה לה את זה, גם ככה היא עוד מעט תיכנס, ואז הרגשתי בתחושה שלי שזה לא נכון, כמו ידיעה כזאת, יש לי אינטואיציות וגם בעבר היה לי , אמא שלי חולת סכרת, ולא הייתה מתפקדת, יום אחד הייתי גמורה מעייפות לאחר שניקיתי את כל הבית, והיא ביקשה ממני שאקלח אותה, ואז היא אמרה לא משנה את בטח עייפה, אז אמרתי לה נראה לי ״לא נורא בואי״ , ולא יודעת למה, באותו רגע ממש הייתי עצבנית ועייפה , תוך כדי יצא לי כזה ״שאלוקים ישלם לך״ , ונבהלתי מעצמי באותו רגע על מה שחשבתי, ולא באמת התכוונתי לזה, בקיצור לאחר כמה ימים בערך היא התחילה לנשום לא טוב, ולקחנו אותה לבית חולים, אני הייתי איתה המון, והייתי דואגת, וכל הזמן הייתי מסתכלת על המוניטור כדי לראות שהמדדים תקינים, ולקחתי על עצמי את ה״תפקיד״ הזה, וכל פעם כשמישהו בא להשגיח הייתי אומרת להם לעקוב אחרי זה, לאחר חודש בערך אמרו לה שהיא יכולב להשתחרר הביתהלשיקום, היא בחרה ללכת לשיקום, בשיקום היא פתאום לא הרגישה טוב ודיממה בשתן והתקשרה אליי כי לא ענו לה שם כשהיא צילצלה בלחצן, אז התקשרתי אליהם והם ענו והזמינו לה אמבולנס, כל אחד בתורו השגיח עליה, אני הייתי שם יותר מכולם, כי בעיקר הרגשתי שצריך לנצל איתה את הזמן, וגם כי רציתי, רציתי להיות שם בשבילה ונתתי את הלב שלי, תוך כדי שאני איתה שם נכנסו לי מחשבות כאלה לראש שהאינטואיציות שעלו לי לראש זה לא אינטואיציות , אלא מחשבה שחשבתי ואולי בגלל זה עכשיו היא עומדת למות, היום אני מבינה שזה שטויות ושזה היה מהלחץ של התקופה וגם כי אני לא באמת מבינה במאה אחוז מה זה האינטואיציות שיש לי, בקיצור, יום לפני שהיא עברה החייאה , הרגשתי שמשהו רע יקרה לה, היא עברה החייאה למחרת ועברה לטיפול נמרץ, הייתה מורדמצ ומונשמת כמה ימים, ואז התחילו לי מחשבות טורדניות כאלה של איחולים רעים אליה, אבל לא התכוונתי באמת, זה היה כזה מתוך פחד לאבד אותה, והלחץ שאני יודעת שהיא עומדת למות, ולהתמודד עם זה כל התקופה הזאת, אז עברו לי מחשבה כמו ״הלוואי שתמותי״ אבל בעצם לא התכוונתי לזה, ואז התחלתח לחשוב שהמצב שלה מדרדר בבית חולים בגללי כי הכנסתי לעצמי שטויות לראש, בקיצור זה שידעתי שהיא הולכת למות שיבש אותי ממש, וזה התבטא במחשבות כאלה מלחץ נפשי ועומס, לילות ללא שינה, האכלתי את אמא שלי, נלחמתי שיקלחו אותה כי לפעמים היו שוכחים, היו שוכחים לפעמים לתת לה תרופות והייתי מזכירה להם, דאגתי לה, התפללתי שהיא תצא מזה, חיפשתי להביא רב שיברך אותה שתצא מזה, כל הכוונות שלי היו טהורות אבל היו לי מחשבות רעות שלא התכוונתי אליהם מהלחץ של התקופה, היא יצאה מהטיפול נמרץ, אחרי זה המצב שלה נהיה שוב גרוע ואז היא קיבלה זיהומים שהתגברו על הגוף שלה, והאנטיביוטיקה כבר לא עזרה לה, היה לה פרפור בלה, הדופק היה על 50 ואז פתאום על 160, והבנתי שזה הסוף כבר, יום לפני שהיא נפטרה לא ישנתי כל הלילה כי היא ניסתה להוציא את החמצן, ואני כל פעם החזרתי, היא הוציאה ואני החזרתי וככה כל הלילה כמעט, יום למחרת , יצא ככה שהרב הגיע דווקא ביום שהיא נפטרה, בערב הדופק שלה היה על 30, ואני פתאום קיבלתי פחד כזה, אולי כי הרגשתי שזה הסוף, והסתכלתי על האחות ולא אמרתי כלום, היא ניגשה לאמא שלי והתעסקה עם המכשיר ולא יודעת מה היא עשתה, בדרך כלל כשהדופק נמוך נותנים זריקה להעלות, אז יכול להיות שהיא נתנה ושזה לא עזר ויכול להיות שהיא לא שמה לב שזה מוזר לי לחשוב שהם לא ראו, הם הרי היו מייצבים לה את הדופק כל הזמן , אמרו לי לצאת כי היה צריך שמישהו אחד ישאר בחדר אז אבא שלי נשאר, ואז אח שלי התקשר ואמר שעושים לה החייאה, ואני באותו רגע לא הייתי מופתעת כי הרגשתי שזה עומד לקרות, והתפללתי וקראתי תהילים, ואז התחלתי לחשוב כזה מעניין מה יהיה, ואז חשבתי ״ יהיה לה נזק מוחי״ ואז אח שלי התקשר ואמר שיש לה נזק מוחי ואם היא לא תשרוד את ההחייאה השנייה היא לא תשרוד, ותוך כדי שאני מתפללת אני מקבלת הרגשה ״ שאין מה לעשות יותר״ הרגשתי שהיא נפטרה, ואז הלכתי לחדר ואמרו שהיא נפטרה, ובאותו רגע הרגשתי רגשות אשמה קשים, שלא אמרתי על המוניטור ועד היום אני מאשימה את עצמי בזה, בשבעה התחלתי לחשוב על כל מה שהיה בבית חולים ועל זה שחשבתי את המחשבות הטורדניות, ופתאום שמעתי את הקול שלה ״ זה מה שיש לך עליי הא? ״ בטון פגוע עצבני, ולא יודעת אם דמיינתי את זה מרוב שהאשמתי את עצמי או שבאמת זו הייתה היא, אני אולי נשמעת לכם הזויה אבל עברתי תקופה נוראית וזה כנראה השפיע נורא על הנפש שלי, לכן עברו לי מחשבות טורדניות, היום אני עם רגשות אשמה 247 , לפעמים גם לא ישנה בלילה, ובתחושה שאולי היא כועסת עליי, מה אתם חושבים על כל זה, אני בת רעה? איך לצאת מרגשות האשמה?