יש לי חבר שאני מכיר מכיתה א' ושומר איתו על קשר עד היום. היינו בבית הספר באותה כיתה עד סוף התיכון. באותה תקופה הוא היה אורח קבוע אצלי בבית ואני בשלו, הכרנו את המשפחה אחד של השני, היינו ברמת קרבה גבוהה מאוד. עשינו כמעט כל דבר ביחד.
אחרי הצבא הקשר התרופף קצת. שמתי לב שככל שהזמן עובר, נהיה לי פחות ופחות נוח איתו. השיחות איתו נהיו לי משמימות בטירוף, רוב הזמן הוא מדבר רק על אנשים מהעבר ומה קורה איתם ועל דברים שגרתיים כמו טסט שעשה לאוטו ומה הבוס אמר להוא ולהוא... אני לא יכול לדבר איתו על ספרים או סדרות או סרטים, כי הוא רואה רק ריאליטי וחדשות. אלה רק דוגמאות ספציפיות, הנקודה היא שתחומי העניין שלנו כיום שונים לגמרי.
עד כה לא אמרתי שום דבר חריג. לדעתי זה טבעי שאנשים יתרחקו.
אני עדיין רואה אותו כחבר, ואני אשמח לראות אותו, מדי פעם. אבל הוא רוצה להיפגש בצורה הרבה הרבה יותר תכופה. הוא לא מבין רמזים, וכשאני דוחה את ההצעות שלו ומסביר לו שאין לי זמן הרבה פעמים הוא נעלב ויש דרמות.
איכשהו אני מצליח לגרום למפגשים האלה לקרות פעם בכמה חודשים.
מה ששבר אותי נפשית הייתה חופשה משותפת שעשינו, אני, ארוסתי, הוא וחברה שלו. חשוב לציין שחברה שלו לא הייתה בתכנון עדיין כשאני והוא הכרנו... הם היו בלתי נסבלים ביחד, היא בלבלה את השכל כל הזמן על מסיבות, בגדים והוא זרם איתה עם בדיחות מפגרות וצעקות בקול רם במלון באילת. הרגשתי מובך בשבילו, בשביל עצמי, והכי גרוע הרגשתי מובך בשביל ארוסתי שסבלה בשקט ורק חיכתה שהסיוט הזה יגמר. הרגשתי שאנחנו עושים בייביסיטר לתיכוניסטים.
מה הייתם עושים במקומי? איך גורמים לבן אדם להבין שאנחנו כבר לא בתיכון?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025