נמצאת בזוגיות ולא בטוחה עד כמה היא נכונה לי, יש לדעתכם מקום להילחם?

שלום לכולם ותודה שנכנסתם

אני מרגישה כמו הבן אדם הכי מגעיל בעולם אז בבקשה אל תשפטו לחומרה, וכשאתם מגיבים תזכרו שיש כאן בן אדם מאחורי המסך:

אז ככה

אני והבן זוג שלי כבר כמעט שנתיים ביחד. הכרנו כשהייתי בתקופה מאוד רעה בחיים שלי. בלי עבודה, בכסאח עם המשפחה, עם בעיות חברתיות וחרדות קשות, לא הלכתי לבית ספר, וכמעט שלא יצאתי מהבית.
בפעם ההיא הבודדת שיצאתי מהבית הכרנו. הוא התאהב בי ממש לדבריו.
יצאנו לדייט ראשון ביוזמתו ולא הרגשתי שיש חיבור. בקושי דיברנו והיו המון שתיקות מביכות.
ביום למחרת כתבתי לו הודעה מנומסת שזה פחות ילך בינינו.. הוא התעקש והתעקש לנסות, ואני שלא היה לה כלום בחיים הייתי מוכנה לתת עוד צאנס אחרי שכנועים מצדו.
המשכנו והמשכנו לצאת, הוא הרעיף עליי אינספור אהבה ויחס שמעולם לא קיבלתי מאף אדם בעולם, קנה לי מתנות ולקח אותי לארוחות ולחופשות. הכיר לי את המשפחה שלו שהם אנשים מקסימים שהתחברתי אליהם ואת החברים שלו, שהפכו להיות גם החברים שלי.
הוא ממש העניק לי כל דבר שהייתי צריכה ובכלל לא ביקשתי.

עברו שנתיים.. אני סיימתי תיכון והוא התגייס לצבא.
אני קיבלתי פטור מסיבות בריאותיות מוצדקות מאוד והלכתי לעבוד בעבודה רצינית יותר כי אני בסופו של דבר מפרנסת את עצמי וחוסכת ללימודים גבוהים ולחיים עצמם.
עכשיו יש לי קצת שקט כי אין יותר כלום מהסבל החברתי שחוויתי בבית ספר, אני יצאתי לחופשי.

הוא משרת ביומיות ולאחר מכן ישר עובד ויוצא שאנחנו בקושי נפגשים. כשאנחנו כבר נפגשים, הוא ישן או אוכל או רוצה להיפגש עם החברים שלו.
הוא שונא לתקשר, וזה משהו שהייתי מודעת אליו מתחילת הקשר וחשבתי שישתנה, אבל לא. זה לא משתנה.
אנחנו לא מסוגלים להחזיק שיחה יותר מחצי דקה.. אני יכולה לדבר באמת על כל נושא שבעולם ולמרות שיש לי חרדה חברתית אני הכי מנסה להיות חברותית ונעימה, גם אליו וגם לאחרים בסביבה שלי.
בנוסף, כל הזמן מפחדת שהוא יפלוט משהו לא במקום בזמן שאנחנו ליד אנשים. יש לו נטייה לחזור על דברים המון פעמים, או להתלהב יתר על המידה מדברים שאחרים אדישים אליהם..
הוא בחור מאוד סגור, לא משתף אותי בכלום ממה שעובר עליו למרות שאני צמאה לשיתוף ממנו, אי אפשר לשתף אותו בדילמות כי הוא חסר דעה תמיד זה "תעשי מה שאת חושבת". רבים מהסביבה שלנו אומרים שהוא לא העיפרון הכי חד בקלמר, ותמיד אומרים לי שאם נתחתן אני אחיה ברווחה כלכלית אבל לא יהיה לי שיח איתו אף פעם, כי הוא לא גאון הדור.

הוא בקטע של לעשות כסף ולאכול. בזה מסתכמים חייו וככה גם הזוגיות שלנו נראית כשאנחנו יושבים בבתי קפה אנחנו רק שותים מבלי להחליף מילה. זה ממש עצוב לי. אני לא מרגישה שאנחנו זוג.. הוא לא מראה לי חיבה בציבור מתבייש לחבק אותי ליד אנשים ובכללי מאוד עצור.

דבר נוסף שמעיב על הכל דווקא מהצד שלי הוא שהכרתי אותו כשהייתי מלאה ולאחר מספר הערות מצדו שנאמרו אמנם בתום לב אבל השפיעו על התודעה שלי, ירדתי המון במשקל והתדרדרתי לאנורקסיה. המצב הבריאותי שלי רע. ובאופן כללי בכל היבט חיים הכל אצלי מתנדנד.

עלו לי מחשבות על פרידה כי בסופו של דבר כמה אפשר להיות בקשר אבל להרגיש בעצם לבד?
אבל אני לא יכולה שלא לשכוח לו את חסד הנעורים שגמל לי בהיותי במצב הכי נמוך בחיי. הייתי ממש שנייה לפני נפילה והבחור הזה הושיט לי יד ושמר עליי.
בנוסף אני באמת קשורה אליו. עברנו המון דברים יחד. יש לי רגשות כלפיו. אני מחוברת אליו באמת. אליו ולסביבה שלו ולכל הטוב שהביא אחריו איתו כשהכרנו.
בנוסף יש לו המון תכונות טובות אוהב אדם, נשמה טובה, נראה טוב, נאמן, חרוץ, משפחתי, נדיב, דואג, שותף חיים, יש לנו את הצחוקים שלנו והוא באמת בן אדם זהב! לא משהו שהייתי רוצה לאבד. כי אני אוהבת אותו ואוהבת את התכונות הטובות. אבל התכונות השליליות החזרתיות בדיבור, העובדה שהוא לא כל כך חכם וכו נורא מקשות ואני לא יודעת איך לאכוף אותן.
אני יודעת שבמידה וניפרד אני אחזור להיות אותה ילדה כלומניקית בלי כלום, בלי חברים ובלי תקווה.

הייתי שמחה לדעת האם יש לדעתכם מקום לשיפור הקשר ואם יש סיכוי שהדברים שמציקים לי ישתנו עם עבודה על הדברים.
מציינת שבעבר הדברים האלה היו חמורים יותר והשתפרו במקצת לאחר שיחות שלי איתו, אבל עדיין מורגשים מאוד.