בעלי ואני נשואים קצת יותר משנה, ואנחנו ביחד מהצבא.
הוא המערכת יחסים הראשונה שלי, מכל הבחינות, גם רציני וגם מבחינה מינית.
מאז שהכרתי אותו תמיד רציתי רק להיות איתו, הזנחתי את כל החברות שלי, רציתי כל הזמן בקרבתו, היה לי הכי כיף רק איתו ואיבדתי קצת שליטה על כל מה שמסביב.
יש לציין שלא גרנו ביחד לבד עד החתונה, גרנו אצל ההורים שלו כי רצינו לחסוך.
מאז ומתמיד הוא לא היה מאוד הטעם שלי, ולא מאוד נמשכתי אליו, כי גם המראה שלו מאוד ילדותי ולא גברי או מחוספס, אבל מבחינתי היתרונות עלו על החסרונות, והכיף שהיה לי איתו וזה שהוא באמת בנאדם הכי טוב שאני מכירה, עלו על זה וכל הזמן שמתי את זה בצד וסוג של שכנעתי את עצמי שהכל בסדר ושאני יכולה לחיות עם זה.
ומאז שעברנו לגור ביחד, זה רק מתגבר. אני מרגישה שהתבגרתי, ושפתאום הוא נשאר ילד, במראה ובהתנהגות ובהכל. וכבר לא באלי לשכב, ואם אני עושה את זה אז זה רק בשבילו.. ולא בא לי שהקשר שלי ייראה ככה. אני אוהבת אותו מאוד ואכפת לי ממנו מאוד ולו מאוד אכפת ממני ואני יודעת שהוא יהיה אבא הכי טוב בעולם, אבל זה פשוט כלכך מתסכל אותי. אני פתאום מחפשת תשומת לב מגברים אחרים, כמובן שלא מתקרבת אבל מחפשת סוג של אישורים שאני נראת טוב כדי להרגיש טוב עם עצמי.
הוא בנאדם די מופנם ולא כזה שמחבק או מנשק יותר מדי, הקשר שלנו מאוד חברי ופחות זוגי. וזה מאוד קשה לי אני לא יודעת איך להפוך אותו לזוגי, אני לא יודעת איך לרצות לרצות אותו..
פתאום כשפעם הייתי מבריזה לכולם, עכשיו אני מחפשת לברוח. ואני לא רוצה שהקשר שלי ייראה ככה. מעדיפה שזה יהיה כמו פעם.
ניסינו אפילו ללכת לטיפול וזה לא כלכך עזר..
יש לציין שמההתחלה המיניות בינינו לא הייתה מטורפת או משהו כזה, תמיד הוא רצה יותר ממני.
לוחצים עלינו להביא ילדים אבל אני מרגישה שאני בכלל לא רוצה, מה יהיה אם המצב הזה לא ישתפר?
אני מיואשת וכבר לא יודעת מה לעשות. בבקשה תעזרו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות