אני אדם מאוד חיובי ושמח, תמיד רואה את חצי הכוס המלאה גם אם היא אפילו לא קרובה לחצי, יודעת להסתדר לבד ולמצוא משאבים בעצמי.
אני מתמודדת עם בעיה בריאותית של מישהו מאוד קרוב אלי במשפחה ולא פשוט לי.
ההתמודדות שלי היא לבד היות ואף אחד במשפחה אינו מעוניין לתת יד, מחוסר רצון כלפי אוצו אדם ויותר מזה, גם מתנהגים מתחת לכל ביקורת ומרכלים עם כל מיני זרים כאילו זה נושא מהעיתון לשיחת פרלמנט, מגדילים לעשות שכל אחד מהם לוקח את זה לכיוון הרגשות שלו במקום לתת את אותה עזרה ותשומת לאותו אדם שבאמת צריך אותה. זה מוציא אותי מדעתי !!!!
אני כבר חודש דשה בזה ובשבועיים האחרונים זה רק מחריף. אני נדהמת כל פעם מחדש על עד כמה טיפשות וניכור יכולים להיות באנשים, ועוד קרובי משפחה ועד כמה כסף הפך לשפה גם במשפחה.
אני מוצאת את עצמי מסתובבת, מבררת, מטפלת ומחפשת פתרונות אחרי יום עבודה מפרך, הראש במחשבות בלתי פוסקות ברמה של overthinker רציני ונרדמת כשהראש כבר התעייף לבד, ממשיכה עוד קצת לסחוט מהראש בתחילת היום והחכמים שלידי יוצרים קשר כדי לראות אם עשיתי ככה וככה ומעלים רעיונות ונעלמים. יש כאלה שאני כמובן מסננת ואחרים אני מקצרת לחצי דקה שיחה
בינתיים מתמודדת לבד מול בעיה קשה והקרוב שלי צריך את העזרה הזאת ברמה קריטית ואני מפחדת לפשל. הוא תולה בי תקוות, קשה לו ואני רואה התדרדרות ואני מפחדת שאני מפספסת עיתוי קריטי לעזרה.
לדבר שוב עם האנשים כאלה ולעורר אותם או להמשיך להסתדר לבד? לא בא לי לריב עם אף אחד. אני עם משאבים די מצומצמים שזה כולל זמן, והם יכולים כן לעזור גם בזה וגם מקצועית.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות