היי שמי דני
אני מתגוררת לבד במושב בצפון הארץ.. עובדת ומפרנסת את עצמי, לא עזבתי את הבית מבחירה אני גרה לבד כבר כמעט חצי שנה מאז שאמא שלי החליטה להוציא אותי מהבית. היא הכירה גבר והחליטה לעבור לגור איתו ואני והאחים שלי התפצלנו הם קטנים ממני אז הלכו לאבא שלי ולסבתא שלי ולי פשוט לא היה מקום אז עברתי לדירה שכורה.
אציין שאני בקשר סביר עם אבא שלי, אני ואמא שלי בניתוק של קשר חצי שנה לי אישית מאוד כואב מרגיש כאלו לקחו לי חלק מאוד משמעותי מחיי, אבל לא אוכל לסלוח לה על כך שהיא ״זרקה אותי בשביל גבר״ שהכירה מעט זמן הרי אני בכל זאת הבת שלה ואני מרגישה עוד ילדה קטנה בעצמי.
קשה לי להיות לבד ללא משפחה שמקיפה אותי או סתם ארוחת שישי או אפלו סתם לריב עם אחותי או עם אמא שלי. המצב כואב לי ואני מוצאת את עצמי בוכה על כך כל ערב..
קשה לי שאין לי למי לפרוק ואני בתוך הלבד הזה כבר מעכשיו.. התקווה היחידה שלי היא שאולי מתישהו תהיה לי משפחה קטנה משל עצמי ואני בטוחה שאהיה האמא הכי טובה שיש ואתן לילדיי הכל וגם אם לא יהיה לי אני אן להם ואוותר על עצמי רק בשבילם.
לעולם לא אנהג בדרך שאמא שלי בחרה בה ולצערי ילדיי לא יכירו אותה..
קשה לי וכואב לי שכנראה לא אראה אותה שוב כי אני עדיין זוכרת בתור ילדה כמה אהבתי והערכתי את האישה הזו, תמיד בלב שלי תחסר חתיכה קטנה שהיא לקחה איתה וכנראה שאצטרך יום אחד להשלים עם זה שזה לעולם לא יחזור.
אני מקווה שאלוקים רואה ושומע את הבכי שלי והכאב שאני מרגישה בתוכי ושיום אחד הוא יהיה לטובתי ויעזור לי..
רשמתי את זה כאן בשביל לפרוק קצת ולשמוע קצת דעות או פיתרון מסויים שאנשים אחרים חושבים עליו או אם מישהו מתמודד עם משהו בסגנון כמו זה.
שנה טובה לכם..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות