לא סובלת את אחותי ולא יכולה לחיות איתה באותו בית, איך להתגבר על הקושי?

שלום לכולם ותודה שנכנסתם,

הכותרת קצת קשוחה אבל אני אסביר:

אני גרה עדיין בבית, ממש עכשיו סיימתי תיכון ופטורה משירות צבאי עקב סיבות בריאותיות.
אני עובדת למחייתי מגיל מאוד צעיר, לא מקבלת כלום מההורים שלי, ולמרות שאין לי תמיכה אני מכוונת מאוד רחוק בחיים שלי: לראייה, אני עובדת בעבודה בתחום שחלמתי עליו בתחום המחשבים וכבר מעכשיו התחלתי לחסוך לבית משלי.
יש לי בן זוג כבר שנתיים שאני כן רואה איתו עתיד, אבל הוא כרגע לא בשל שנעבור לגור יחד, שנינו חוסכים לבית משלנו אז שכירות מרגישה כמו משהו שלא יהפוך את התהליך ליעיל במיוחד..

ועכשיו אגש לעניין: יש לי אחות בת 15 וחצי, שתינו הגענו לעולם ממש בטעות ואם הייתה לי עוד אחות אחת כזאת הייתי משתגעת לגמרי כבר, כי היא הבן אדם מחרפן שתפגשו:
פרזיטית שלא ברא השטן, סוחטת כספים על ימין ועל שמאל מאמא שלי בעוד שאני לא מקבלת ולא קיבלתי גרוש ממנה מעולם, מסריחה ברמות וזה אומר מטנפת את המטבח ואת הבית, החדר שלה מריח כמו דיר חזירים.
היא גם מתנהגת בצורה בהמתית: מקללת בטירוף אם מעירים לה על ההתנהגות שלה, היו איתה לא מעט מצבים שבהם היא הרימה ידיים משום מקום, גונבת ממני דברים וחס וחלילה אם אני אגע לה בדברים שלה, היא די מטילה אימה ואני אומרת בכנות, גם אם זה לא היה אתר אנונימי לא היה לי בעיה לומר את זה בקול, אני לא סובלת אותה.
יש לה חברה אחת שגם איתה הקשר מתנדנד, כל חברה שהייתה לה היא דאגה לגרום לה להתחפף ממנה יפה, כי היא פשוט מנסה להפוך את כולם לשפוטים שלה. בריונית. אין לי מילה אחרת.

היא גם עומדת לנשור עכשיו מהבית ספר.
אני יודעת שבית ספר לא מתאים לכולם, אבל אני יכולה להעיד על עצמי שסבלתי מאוד בבית ספר ועדיין סיימתי בהצטיינות תוך כדי שילוב עבודה שהייתה מאוד תובענית כולל שישי שבת וחגים.
ההורים שלי לא ויתרו לי כשהיה לי קשה, וגם כמובן לא תמכו בכלום, ומעצבן אותי מאוד שהיא מתנהגת איך שמתחשק לה ואף אחד לא מעמיד אותה במקום. והיא עוד מקבלת פרסים בדמות כסף על כל זה.
ואילו אני, שכל החיים שלי התמודדתי לבד, מעולם לא קיבלתי רבע ממה שהיא מקבלת.
ואני לא אומרת את זה מתוך קנאה או משהו, כי אני נמצאת ברוך ה' באחלה מקום בחיים שלי, אני פשוט לא מבינה את האפליה, וגם חושבת שעצם העובדה שאף אחד לא מעמיד אותה במקום רק מקשה על החיים של הסובבים אותה עוד יותר.

אני ממש מתוסכלת. בפועל אנחנו לא מדברות כבר שנה, שום שיח. רק קללות ואיומים מצדה במהלך ריבים אם אני מגלה שלקחה לי משהו וכאלה.
אבל לראות אותה, לשמוע אותה צורחת בבית כל היום ולשמוע אותה ואת אמא שלי רבות עושה לי רע.

לעבור דירה כרגע זו לא אופציה. אני נוסעת הרבה יחסית לחו''ל וגם ישנה כל סופש עם הבן זוג בבית שלו כדי להתרחק מהבית שלי, אבל אלה הפוגות קצרות ובסוף אני נוחתת היישר למציאות.

ברור שהייתי רוצה שתהיה לי אחות שאהיה איתה בקשר טוב, ואם היא הייתה בן אדם נורמלי שאפשר לתקשר איתו היא רק הייתה מרוויחה ממני, כי כשאני אוהבת מישהו זה עד הסוף.
אבל היא לא הכתובת ואני כבר ויתרתי על לנסות. כל בן אדם שמנסה להיות טוב אליה היא דואגת לטפס עליו יפה יפה. אז לא אצלי.

איך לנטרל את עצמי? איך לא לרדת לרמה שלה? איך להפוך אותה לבלתי נראית בשבילי?
לדבר עם ההורים זו גם לא אופציה כי באמת שכולם מיואשים ממנה.
גם לעבור דירה זו לא אופציה.
אני מודעת לכך שעקב הנסיבות יהיה לי מאוד קשה להתמודד
, אבל אשמח לשמוע טיפים ודברים שיוכלו לעזור לי להמשיך בדרך איכותית.